אני תוהה, בציניות, אם אהיה אם טובה ואם אהפוך את בני לכישלון בשאננותי ובחביבותי. אחרי שקראתי את כל מה שיכולתי בשיטה הכי מרושעת של השבוע, זו של אמה הנמר של איימי צ'ואה, אני תוהה אם אהיה אם פרה, אם גורילה או אם חמור. איזו אמא אני?
סוג האמא שאני
אני מחשיב את עצמי אם אנושית, צאצא של אלפי דורות של ספיינס ספיינס, של מאות אלפי דורות של פרימטים, של מיליוני יונקים. אינטליגנטי, רציונלי וגם רגיש ורגשי.
האם שאני היא אמא שמניקה, צופה בחלום, מציעה את גדולתו של העולם המרתק הזה מלא בשאלות ויופי כך שבני יכנס אליו בידע ואהבה.
אני אמא שלא מכה את בנה. אני אמא שמחבקת ומנחמת. מי שאוהב מבלי למדוד להבין את האהבה כהשלמה, קבלת פנים, כבוד וזמינות. אם שלא מענישה. אם שאינה סמכותית אך מעודדת אותה ללכוד ולחיות בעוצמה ולמידה ולהפיק את המיטב מעצמה.
בני יהיה מנצח
אני לא רואה בבני מוצר, או פרויקט, או דרך להצליח בחיים. אני לא רואה את עצמי כבעליו, אלא בן לוויה של צמיחתו, מציע טיפול, ייעוץ, ניסיון, הגנה, תורות וחוויות.
אני לא מצפה שבני יהיה מנצח כפי שגברת צ'ואה מבינה. לא אכפת לי אם הוא לא מיליונר, אם אין לו ארבעה בתים וחמש מכוניות, לא אכפת לי שהוא לא ילך לספרי ההיסטוריה או אם הוא לא יהפוך לעילוי פלא.
אבל אני כן רוצה שהוא יצליח. שהוא יודע לתקשר את רגשותיו, שהוא יודע להיות חמלה ואמפטית. אני רוצה שהוא יחיה עם צרכיו המכוסים, שיהיה בית מלא אהבה לילדיו ולעצמו, שיהווה התייחסות למי שמכיר אותו כאדם טוב וחכם, לנצל את המתנות שניתנו כדי לממש חיים מלא משמעות.
ילדות
אני מאפשר לך לבחור. בחר את חבריך לא לפי מוסכמות, אלא על ידי זיקה וכבוד הדדי. בחר את מה שאתה לומד, נהנה ממנו והפך למומחה במה שמרתק אותך, הופך את הידיעה לתענוג, כאדם. אני מאפשר לך לבחור כי בבגרותך כדאי לדעת לבחור בעצמך.
העברתי לו את הילדות הכי טובה שאפשר. ילדות מלאה, חופשית, שמחה ומשמעותית בפני עצמה. איננו יודעים מתי יגיע זמננו, איננו יודעים אם יהיה סיכוי שני או שמא יחכו לנו חיי נצח. גם אלה שמאמינים שהחיים הם ניסוי ושיהיה לנו אלף חיים נוספים להמשיך ולצמוח אם נרצה, אנו מכבדים את המתנה הזו שהיא חיי היום, וכל יום צריך לחיות כנצח שאליו נוכל להגיב.
אני מסתכל סביבי ורואה אנשים זועפים, עייפים, ללא זמן לילדים שלהם ולחברים שלהם, עם טענות מעולם לא נפתרות שמחזירות את נשמתם. אנשים הפוגעים בזולת ובכדור הארץ, מבלי שידעו להחזיר את התמימות והטוב שבתינוק מחבק את האם.
אני רואה כל כך הרבה ילדים מפוחדים ומדוכאים שגדלו ללא ביטחון בידיעה שהם נאהבים לא משנה אם הם לא היו מושלמים, מתוך אמונה שהם לא מושלמים כיוון שהם לא השיגו את מה שאחרים עיצבו כמו שצריך להיות, שכמובן שאני לא רוצה שהבן שלי יחשוב ש חייו ועבודתו היומיומית צריכים להיות מכוונים רק להשגת יעדים חיצוניים. ילדים שבהם נזרע זרע האלימות באמצעות ענישה, צעקות, סחיטה רגשית ואף מכות.
כל אדם שונה. יש סנדלרים, יש רופאים, יש מטאטאים, יש מיילדות, יש מוזיקאים, משוררים, מורים, מוכרים, איכרים ונביאים. אבל לפני כל זה ישנם אנשים, אנשים טובים ואנשים שלא יודעים שלא לפגוע באחרים כדי להשיג את יעדיהם החומריים או את יוקרתם החברתית. מהם המנצחים?
איזו אמא אני?
אני מחשיב את עצמי כמנצח. החברים שלי מחפשים אותי לא בגלל מה שיש לי, אלא בגלל מי שאני. הם מקשיבים לי למה שאני שומע, מה שאני לומד, מה שאני מלמד. אני לא צריך יותר מדי כדי לחיות או להיות מאושר. המוות תמיד ימצא אותנו לבד עם עצמנו ורק לפנינו נודה אם היה כדאי לעבור את החיים.
אני אמא מלאה ומודעת, שלומדת מבנה ונהנית מהחוויה הזו. נפלאה אימהות. אני עושה את זה בלי רתיעה, בטוח אחרי מכות רבות, צופה בבני גדל מאושר, סומך על יכולותיו וחופשי, מכיוון שהיות חופשייה, לא טורף או לא מודע, נראית לי ההוראה הטובה ביותר שההורים יכולים להעניק לילדיהם.
איזו אמא אני? עבור גברת צ'ואה אהיה אמא רעה, אמא שצוחקת ומשחקת, אמא שחולמת ומספרת סיפורים, אם שקוראת סיפורים ומדברת על טבע אנושי בחמלה ותקווה. אם רעה, רעה מאוד, אם אנושית.
