אם מציגה בחשבון הטוויטר שלה את הודעות WhatsApp ששלחה להורים של בן זוג בבית הספר של בנה, ומוקיעה את הטרדות אליהם מגיש הילד השני, מכנה אותו 'פרפר' ו'יונה '.
חלק מההודעה "יש ילד שמתעסק עם בני כל יום ... ואני לא יודע איך להתנהג בלי לבלגן אותה" לשחזר את השיחה החד צדדית שניהל, מכיוון שהוא טרם קיבל תשובה.
הם הרהורים של האם בנושא הגנת יתר, כבוד, חינוך ... חלקם פחדים איתם קל להזדהותאם כי איננו מסכימים, בשום צורה, עם מסקנתה מכיוון שבעיה אינה נפתרת באלימות.
כמה רחוק מתחילה בדיחה והטרדות?
אין ספק, זו אחת האימות הנפוצות ביותר בקרב הורים: שבנך מגיע מבית הספר בבכי, עצוב כל יום, מכיוון שהוא מושא להקניט של אנשים אחרים פשוט בגלל שכן, כי הוא לא מתאים לשבט הקבוע או בגלל שיש ילדים אליהם אוהב לדחוף.
אצל תינוקות ועוד עשרה מומחי מפתח למאבק ומניעה של בריונותכך שקשה לא להבין מדוע דבורה, אם מסביליה שעוברת את הסנונית הקשה של לראות את ילדה בת ה -11 סובלת, לא יודעת כיצד לנהוג ועושה מה שהיא מרגישה כמו אמא.
כפי שניתן לקרוא בהודעות WhatsApp ששלח להורים של 'המאשימה הנטענת' שלו וכי היא העתיקה בחשבון ה- whatsapp שלה.
יש ילד שמתעסק עם בני כל יום במשך חודשים ... אני לא יודע איך לנהוג בלי לעשות תצפיות מגוננות מדי ... זה הדבר היחיד שקרה לי. pic.twitter.com/VVfYmsRIpv
- דבי (@DebiQuilla) 30 בינואר, 2019
כמובן שזה בסופו של דבר מגיע לרזולוציה הבאה, לאחר שידע שלא היה מועיל למורה לשוחח עם הילד השני, שכן "לא נכנס לסיבות":
"... לבן שלי יש אישור, יתר על כן, אמו מעודדת אותו להוכיח לבנו שהוא אדם עם אותה זכות ראויה לכבוד כמו לאחרים המבוססים על מארחים."
וכל זאת, לאחר שהסביר להורים האחרים כי:
"חינכתי את בני בכך שלימדתי אותו שאלימות פיזית לא מובילה לשום מקום, שיש לכבד את כל האנשים ללא קשר ליכולתם הפיזית, האינטלקטואלית או הנטייה המינית שלהם ... וזה גורם לבני להראות חסר אונים מול התקפותיו ".
צילום מסך @DebiQuilla אינני יכול להסכים עם מסקנתך בשום דרך, אם כי למזלי מעולם לא מצאתי את עצמי במצבך.
אני מניח שאם זה היה הדבר הראשון שהייתי עושה זה לדבר עם המורים, ואם כמו במקרה שלך, דבר לא נפתר, אני מתאר לעצמי שהייתי מגיש תלונה על כיוון בית הספר, ואם זה לא עובד, לפני הבדיקה של חינוך
בתינוקות ועוד כיצד לחנך את ילדינו בעידן 'שונאים' למאבק בבריונות ברשת בבית הספראבל אני גם יודע שקל לדבר בתיאוריה. לחיות את הכאב של ילדכם בכל יום צריך להיות שונה מאוד. למעשה, פרסומו זכה להערות ביקורתיות ותומכות רבות.
למרות שאני חוזר, אני לא מסכים בכלל להחלטתו להשתמש באלימות, עליכם להבין גם את הפחד שמשהו רציני יכול לקרות לילדכם, לראות את התוצאות האיומות בהן מסתיימים מקרים מסוימים של ילדים שהוטרדו.
בתינוקות ועוד כיצד לחנך את ילדינו לשלום ואי אלימות הפחד הוא חופשי אהבת אם אינה יודעת גבולות (או כמעט).
כמובן שאיני יכול להסכים יותר עם ההערכות שאמא זו עושה לתגובות שגרמו לציוצים שלה, שם היא מסבירה מדוע פרסמה את דבריה בפומבי:
אם הייתי מביא את זה לכאן זה בגלל שאני רק עוד אם אחת שאבודה ומבולבלת בין "לעשות את הדבר הנכון" לבין "לעשות את מה שגורם לבני להפסיק להרגיש רע"
- דבי (@DebiQuilla) 1 בפברואר 2019
כמה כלי תקשורת יצרו עמי קשר, כולל תוכנית קהל גדולה שרוצה לערוך עימות עם אמו של הילד.
- דבי (@DebiQuilla) 1 בפברואר 2019
אני רוצה לומר שאני לא חושב שזה עוזר לשיפור המצב של ילדתי בגלל מה שסירבתי.
אני לא אעשה קרקס של מצב שמשפיע על הבן שלי.
- דבי (@DebiQuilla) 1 בפברואר 2019
אני מציץ, אני אוהב את זה ... אני צוחק, אני בוכה, אני מתקשר בכל פעם שאני יכול.
אני לא אעשה קרקס של מצב שמשפיע על הבן שלי.
- דבי (@DebiQuilla) 1 בפברואר 2019
אני מציץ, אני אוהב את זה ... אני צוחק, אני בוכה, אני מתקשר בכל פעם שאני יכול.
והוא מסתיים באומרו:
אני לא אעשה קרקס של מצב שמשפיע על הבן שלי.
- דבי (@DebiQuilla) 1 בפברואר 2019
אני מציץ, אני אוהב את זה ... אני צוחק, אני בוכה, אני מתקשר בכל פעם שאני יכול.
אני לא אעשה קרקס של מצב שמשפיע על הבן שלי.
- דבי (@DebiQuilla) 1 בפברואר 2019
אני מציץ, אני אוהב את זה ... אני צוחק, אני בוכה, אני מתקשר בכל פעם שאני יכול.
תמונות | @DebiQuilla
