לפני שנה מרים, אישה אמריקאית בת 39, ילדה תינוק קטלוני, בנם של זוג הומוסקסואל, באמצעות פונדקאות, פעולה הידועה יותר בשם "שכור בטן".
החדשות הן "חדשות", דווקא מכיוון שבספרד אין זה חוקי לוותר על הרחם כדי להעביר תינוק זרה ואילו בארצות הברית זה ומסיבה זו, אם כי למוריאם אין שום כישורים להסביר מדוע ויתר על בטנו אפילו ב פעמיים הוא מופתע להתווכח.
היא מסבירה את זה הניח את הרחם שלו בזמן שאחרים נותנים את הכליה שלו. מכיוון שהיא רק שמה את המכולה ולא את הביצה, תמיד היה ברור לה שהתינוק שהיא בהריון אינו שלו. התמריץ הוא שברחם שלך "טפח את אושרם של אחרים".
בארצות הברית, כאמור, זהו נוהג ידוע. מיריאם, אם לשתי בנות, הייתה כבר אם פונדקאית לפני שנים, כשחבר שלו אמר לה שהיא לא יכולה להביא ילדים לעולם והיא הציעה לעשות זאת. באותה הזדמנות נולדה סופיה, שהיא כיום בת ארבע.
החוויה הייתה כה חיובית עד שהפכה ליועצת לאמהות שכורות אחרות עד שהרגישה צורך לחזור על החוויה. ואז, באמצעות סוכנות המעגלים, הוא פגש את אדוארד וויז'נט, זוג הומוסקסואלים מברצלונה שחשבו להביא ילד לעולם במשך זמן מה (משהו כמעט בלתי אפשרי באמצעות אימוץ בינלאומי אם ניקח בחשבון שמדינות רבות אינן מאפשרות אימוץ ל זוגות הומואים או רווקים). שנה לאחר מכן חזרו ההורים וג'ואן לספרד.
כעת, שנה לאחר מכן, שני ההורים והאם הפונדקאית נפגשו והסבירו את המקרה שלהם ואת הקשיים החוזיים והכלכליים (התהליך עלה להם כ- 65,000 $) הכרוך בכך שילדת ילד עם אישה שמוותרת על הרחם שלה. בכל מקרה, הזוג מסרב לדבר על כסף, יותר כשהם מסתכלים על בנם ג'ואן ומגיעים "כמה יפה זה".
אני חושב שהכי ראוי לציון החדשות הן הסיבות של מיריאם להיות אם שכירה פעמיים: לשמח שני אנשים. כפי שהוא מסביר, ישנם רגעים בלתי אפשריים להסביר ולתאר ולראות את פניהם של הורים מסוימים הנוטלים את התינוק ההוא שללא עזרתו לא היה נולד, הוא אחד מהם.
