לפני מספר ימים הראינו כיצד משפחות שמאספות עם ילדיהם מכינות את חדריהן. חלק מהקוראים התעניינו בלוגיסטיקה לפני השינה ובגלל זה אני כותב את הערך הזה.
אני לא יכול לדבר בשם כל האמהות והאבות שאוספים, כי כל משפחה תעשה דברים בצורה קונקרטית, זו הסיבה שזה פשוט יומן אישי על הלוח בו אני מסביר איך זה נעשה במקרה שלי (וגם בבית שלי).
הבחור עם בן אחד בלבד
לפני שהיינו ארבע היינו שלוש (ביטוי נהדר, ללא ספק), והניתוח המשפחתי היה שונה מזה הנוכחי, אז אני מסביר תחילה איך עבדנו כשהיינו שלוש.
במהלך החודשים הראשונים ג'ון ישן בבסינת ורק הלך לישון להניק כשהתעורר בלילה. ברגע שנרדם חזרנו לבסינת.
ההתעוררות הייתה כמה, כך שאחרי כמה לילות היכולת להיות קשובה אחרי זריקה להחזרתה בבסינת פחתה עד שלפעמים הוא בילה איתנו כמה שעות במיטה: "נרדמתי ו הוא שכב במיטה הרבה שעות, זה לא יכול להיות! ", אמרנו לעצמנו.
עם זאת, מהר מאוד הבנו את זה כשנשאר במיטה הוא ישן יותר שכשעברנו את זה לבסינתנט, כך, עושה את מה שאיש לא יעץ לנו, כשהוא התנהג כהורים "חוטאים" טירונים, ג'ון החל לישון במיטה שלנו והבסנט נשכח.
גילינו עד מהרה שקוראים לזה כל כך שלילי לבריאות הנפש של בננו (אמרו לנו) קולצ'ו וכי היו הרבה ספרות מחברים שהאמינו את ההשפעות המזיקות של הנוהג הזה ואף מיצבו את עצמם לטובתם (ספרות שנכתבה על ידי ועדת ההנקה של AEP, רופאת הילדים קרלוס גונזלס ויוניף, בין השאר, כמעט כלום).
במהלך השנה הראשונה ג'ון הלך לישון בשעה 7:00 - 7:30 בערב. זה היה הזמן שהוא אמר "הגעתי לכאן" וביקש לישון עד למחרת.
המשמעות היא שמרים ישנה איתו באותה תקופה, טלוויזיה מרוחקת ביד, בעוד אני עדיין אחראית על הבית.
נשים רבות שאוספות קמות ברגע שהילד נרדם, ממשיכות לעשות דברים ואז חוזרות למיטה, עם זאת, מרים לא עשתה זאת. החלום של ג'ון לא היה עמוק כפי שניתן היה לצפות וקל היה להתעורר, כך שהיא נשארה איתו רק למקרה ובזמן שהיא ישנה אכלה ארוחת ערב במיטה.
לאחר השנה הראשונה הורחב הצורך הדחוף לישון בשבע אחר הצהריים ועד לבואו של ארן, כולנו הלכנו לישון באותו זמן.
אכלנו ארוחת ערב, אספנו את סירי הארוחות, השארנו את הבית מסודר התכוונו לישון את שלושתם במיטה בערך בשעה 10:00 בערב. (חצי שעה למעלה, חצי שעה למטה).
בבוקר התעוררתי לפני (ועדיין אני) ונתתי סקירה של הבית עם המגב והאבק. כך, במהלך היום תוכלו ללכת על מכונת כביסה ומייבש ותוכלו להמשיך ולשמור מעט על הסדר (אך כמובן, מרים הפסיקה לעבוד כדי לטפל בילדים, וכשהיא בבית יכולה לעשות דברים).
עכשיו כשאנחנו ארבע
ארן הגיע לפני שנה והשגרה שלנו השתנתה. כדי לא להיות שונה מאוד מאחיו, היה לו אותו דפוס חלומי עד לג'ון, שרוצה (צריך) ללכת לישון בערך בשעה 7:00 בערב - 7:30 בערב, אולם כעת הם שתיים וזה לא אותו דבר לישון עם אחד בשקט מאשר לישון עם ילד שמשאיר ילד בן שלוש בבית.
אני מגיע מהעבודה, בשעות אחר הצהריים אני עובד, כי בחלק מהימים אני עושה את זה מחר, בשעה 20:10 - 20:30, אז מרים הצליחה לדחות מעט את החלום של ארן עד הפעם.
עכשיו ארן יכול לישון קצת אחר כך, אם כי בכל מקרה זה תמיד לפני שג'ון ואני סיימנו את ארוחת הערב ואיסוף.
אז עכשיו מרים וערן הולכים לישון יחד בשעה 20: 30-21: 00. לשם כך היא אכלה קודם ארוחת ערב ואז ג'ון ואני עושים את זה. אנחנו אוכלים ארוחת ערב, מרימים את המטבח וכל מה שצריך ובסביבות 21:30 - 10:00 בערב הוא ואני הולכים לישון שם ארן ישן ואמא צופה בטלוויזיה בווליום נמוך. נשכבנו, כיבינו את הטלוויזיה, אבא מלטף את ג'ון בפנים ובשיער והולך לישון!
והשיחות שלנו?
ברגע שג'ון נרדם (יש ימים שבתוך 5 דקות, יש ימים שלוקחים יותר משעה אם הוא ישן במהלך היום), היא ואני מדברים זמן מה, ואם נשאר משהו מהבית לעשות (בגדים לקיפול , לא הספקתי להרים את המטבח כי ג'ון היה מאוד מנומנם וכו '), אני קם ופשוט מרים את מה שנשאר.
בזמן האחרון, מכיוון שאין לי הרבה זמן במהלך היום, אני לוקח את הזמן הזה כתוב קצת על תינוקות ועוד בזמן שמרים נשארת במיטה עם הילדים.
והפרטיות שלנו?
אנשים רבים תוהים איך אתה יכול לקבל פרטיות כשאתה ישן עם ילדים במיטה כמעט ארבע שנים.
לא אסביר הרבה, בשביל זה מיועדות האינטימיות שלנו, אבל עם קצת דמיון הכל נפתר.
ברור לנו שזה שלב ושכשהם ישנים בחדר אחר, נשחזר לעצמנו את המיטה "הגדולה". עד אז, אנו לא משנים את האחד עבור השני.
תמונות | פליקר (קרן גיליונות), פליקר (חרוולינג), פליקר (iandeth)
בתינוקות ועוד | איך משפחות שאוספות אותו רוכבות, להיות אבא: הרהורים על בית הספר, דרכים שונות לתרגול בבית הספר
