בית משפט בסביליה גזר רופא שיפוי 15,000 יורו לאישה שנכנסה להריון כשהיא נושאת טיפול בשכלול הרחםבטענה שלא מסר לו מידע ממצה על הסיכונים הכרוכים בכך.
לאחר לידת ילדה הראשון, המטופלת פנתה למשרד הרופא בכדי להימנע מהיריון חדש והוא המליץ להציב מכשיר תוך רחמי (IUD) כשיטה למניעת הריון.
הוא יושם ביום 14.6.02 מבלי שהמבקש חתם על מסמך הסכמה כלשהו. המטופלת נאלצה לעבור לחודש שלאחר מכן לעבור בדיקת אולטראסאונד בכדי לבדוק את המיקום הנכון אך לא עשתה זאת כשהיא הייתה במחזור החודשי. בחודש שלאחר מכן הרופא היה בחופשה וגם לא ניתן היה לעשות זאת. נראה כי ה- IUD עבר לחלל הבטן, ושלושה חודשים לאחר ההשמה, האישה נכנסה שוב להיריון.
גזר הדין כולל כגורם להריון כי האישה לא מילאה את ההמלצה להשתמש באמצעי מניעה אחרים במהלך החודשים הראשונים, ולכן בהקשר זה אין האשמה ברשלנות רפואית, עם זאת אם אתה מגנה את הרופא לפצות את החולה על כך שלא הסביר את הסיכונים זה יכול לנבוע מההתערבות.
כאשר התרחשו האירועים, חוק הסכמה מדעת טרם היה בתוקף (המחייב את הרופאים להסביר ולהגיש מסמך לחולים שעשויים לקבל או לא לקבל את המעשה הרפואי, ואם כן, עליהם לחתום עליו כדי לאשר כי הסיכונים הוסברו וכי הוא מקבל אותם), אך זה נחשב שהרופא היה צריך למסור את המידע על IUD מילולית מכיוון שמובן שאילו הוא היה יודע, האישה הייתה יכולה להחליט שלא לעבור את הפעולה הרפואית.
הסיכוי לטיפול בזריקת רחם לשטח הבטן הוא נמוך, במיוחד כ- 0.87-1.6 פעמים בכל אלף מקרים. האפקטיביות של מכשיר ללינה להשמעת יתר היא גם 98-99%, כך שהסיכון קיים תמיד.
עם זאת, בית המשפט מבין שלא הודיעו לו, האישה לא יכלה להעריך את ההחלטה להגיש או לא להתערבות.
למרבה המזל כיום רופאים רבים מציעים מידע נוסף והסכמה מדעת שיחתמו על ידי מטופלים. עם זאת, ישנם עדיין מקרים בהם זה לא קורה ולעיתים יש צורך במשפטים כאלה כדי לאשר את זכותם של המטופלים לדעת מה הם עומדים לעשות ואילו סיכונים הדבר כרוך בהם.
