ביום חמישי האחרון, 4 בדצמבר, זה קרה באזור ארמון המחוקקים של העיר האוטונומית של בואנוס איירס מה אני אגיד לך. עם כניסתם של הצירים לחצרים, כל אחד נמצא בבנק שלו, מחובר לכפתור שעליו חוקים חייבים להצביע, גיליון נייר עם הלוגו של לה ליגה דה לה לצ'ה ושני בונבונים, עם כתובת שעליה כתוב: "אחד השוקולדים האלה היה עטוף בשירותים ציבוריים. איזה מהם תאכל? "
אף אחד לא מבין כלום, כולם מסתכלים זה על זה ושואלים מי שם אותם. הם צוחקים כולם מודעים לכך שאיש מלבד סגן או יועץ פרלמנטרי לא יכול לקבל גישה לבנקים, ובכל זאת היו מאות שוקולדים פזורים בחדר. סוף סוף סגנית ויקטוריה מוראלס גורלרי מבקש את הרצפה, ומתחיל בשאלת עמיתיו: "האם תאכל בשירותים ציבוריים? "
מטרתו הייתה להראות להם את זה התינוקות ששותים חלב שאמהותיהם מחלצות במקומות העבודה שלהם בדרך כלל חייבים לאכול משהו ש"עטף "במים. אמהות מגלות שהמקום היחיד בו הן יכולות להביע חלב הוא חדר האמבטיה המשרדי, המקום הכי מזוהם בעבודה.
הצירים היו בהלם ובעת ההצבעה חוק הלקטריוס מאושר. חוק זה קובע זאת על גופים ציבוריים להיות חללים נקיים, המותנה במיוחד עם שולחן, כורסה ומקרר כך שאמהות עובדות לא צריכות להביע חלב בחדר האמבטיה ויכולות לאחסן אותו בתנאים אופטימליים כך שמי שדואגת לתינוק שלה יכולה לתת לו את זה.
חוק זה הושג בזכות העבודה האינטנסיבית שנעשתה לפני הוועדות השונות של סגן מוראלס גורלרי ויועציה, הפסיכולוגית מוניקה טסונה, חברת LLL. ובעיקר בגלל ההשלכה של ליגת החלב ולכל האמהות שרצו לעזור לנשים אחרות ולתינוקות שלהן יש מקום היגייני ומכובד שיוכלו לשמור על הנקה.
כפי שגברת טסונה התייחסה אלי, מטרתה היא שחוק זה חל גם על המפעל הפרטי. אני, בזכרוני את התנאים הנוראיים שבהם הייתי צריך להשתמש במשאבת השד כשהבן שלי היה קטן, התרגשתי ומחאתי כפיים ליוזמה זו. יש לקוות שבכל המדינות תתפתח רגישות וחקיקה כזו.
