בהמשך לתגובות שיזמו בפוסט הקודם, בחלק הבא של הסרטון הפסיכולוג מסביר לאם את הנוחות להתעלם מקריאות בתה. "... היא ראתה שלמרות שהיא בוכה זה חסר תועלת, ולכן עדיף שהיא לא תבכה ... אז היא תנסה למשוך את תשומת ליבך, אך מכיוון שלא תשים לב אליה אחרי 2 דקות היא תלך שוב."
לזה אני מתכוון בכותרת הפוסט. לנתק את האם מבתה. להתעלם מדאגות הילדה, להמעיט בערך מה מבחינתה זה יכול להיות. להכחיש את רגשותיה של הילדה ולהקדים את מה שהיא באמת מרגישה, לתת לה שם לפני שהיא (הילדה) מגלה את מה שהיא מרגישה.
כדי לתת לך דוגמא פשוטה: אתה הולך לביקור אצל הרופא ומתחיל להסביר את המקרה שלך. הכנת נאום מנטלי מפורט כדי לבטא את מה שאתה שם לב ומרגיש, יש לך כמה תסמינים ודאגות לגבי זה שאתה רוצה להגיב איתו: "תראה רופא, זה כואב כאן, לפני יומיים ..." והרופא חותך אותך באומרו: "כן, תראה, יש לך את זה. קח את זה עוד פעמיים ביום. בוקר טוב." הוא לא נתן לך לבטא את עצמך, הוא לא שמע אותך. אתה בטח מרגיש לא מוערך, אתה אפילו תגיד שזה לא מכבד, לא אמפתי וספק לך את היכולות שלו ואת האבחנה שלה ... לזה אני מתכוון.
כך, בסצנה הבאה אנו רואים שהילדה נופלת וכי הפסיכולוג מונע מהאם להגיע לעזרתו. אנחנו לא יודעים אם נגרם נזק גופני, אנחנו לא יודעים אם זה נבהל, אנחנו לא יודעים מה עובר לך בראש, אבל האם נאלצת "לדעת" ששום דבר לא קרה להובכך להכחיש את מה שהילדה יכולה להרגיש ולהתחיל בטיפול שיגרום לאובדן אמפתיה לבתה ולבסוף לניתוק הרגשי ביניהם.
הקשר שהיה לשניים, בריא לחלוטין, בו הם ניסו להבין זה את זה אבד והאם תטה נוטה להאמין שרבים מהבכי אינם מבוססים וכי הם שואפים לעצבן או "לבלוע".
בחלק האחרון של הסרטון מגיע הזמן של הרגל החלומי. נטישה אמיתית עליה דיברתי כבר בעמדת המחאה לתכנית. האם, הפסיכולוגית וגברת שעון העצר יודעים שהילדה לא אורבת לשום סכנה פיזית. למעשה הם אומרים: "שאתה לא הולך למלחמה, שאתה הולך לישון”.
ייחוס בכי רק לכאב גופני מכחיש את החלק הנפשי של אנשים. זה להכחיש את כאב התודעה וזה להכחיש את הרגשות בכל פעם בהיסטוריה שבה הפרעות פסיכולוגיות ונפשיות הולכות וגוברות מדרגות ענקיות
ביום שיצאתי מהבית אמי בכתה. אם מישהו היה אומר לי ש"היי, שום דבר לא קורה לך! אני לא הולך למלחמה! "זה נפתר ...
האם, בנוסף, אינה בטוחה בביצוע התעללות פסיכולוגית כזו. חבל שהוא נכנע ונתן לשכנע אותו. אנו רואים אותה בוכה וממלאת מילים שהיא לא אוהבת לראות אותה ככה. בכנות, אני לא מאחל לכך על אף ילד, או על שום התעללות הדומה למבוגר כלשהו (אלא אם כן הוא משודר בטלוויזיה כדבר חינוכי).
אני לא צריך להגיב על כך הרבה יותר. אני מרגיש קטן בשבילך ועבור אמך. נותקת.
