במהלך ששת החודשים הראשונים לחייו, ביטויים לא מילוליים הם סוג התקשורת היחיד לתינוק. באמצעות מחוות ובכי הוא מבטא את צרכיו, פחדים וכעסים.
אבות, ולפי מחקרים יותר אמהות מאשר אבות, יש לנו אוזן מכוונת לזהות כל סוג של בכי. אנו יכולים להבדיל בין בכי לרעב לבכות בגלל כאב, אפילו בלי לראות את פני התינוק. יש כאלה שהולכים למנתחי בכי, אבל אני בספק שהם חורגים מחוויית ההורים.
אתמול נערך מחקר חדש שכותרתו "תקשורת מחוות ותנועתית של התינוק" על ידי מכון "נוק בייבי" והפקולטות לפסיכולוגיה של אוניברסיטאות מורסיה, ולנסיה והחינוך המרחוק בו ניתח את הבעת הפנים והקולית של תינוקות בין 3 ל 12 חודשים לפענח את תגובת המחווה לרגשות שונים כמו כעס, עצב, פחד, כאב, גועל, הפתעה ושמחה.
הם תיעדו את התגובה של התינוקות לסיטואציות שונות והצליחו להבחין כי למשל, נוכח רגשות כמו כעס או פחד, התינוק בוכה בעיניים פקוחות כשהוא מסתכל על האובייקט או האדם שגרם לבכי, כאשר כאשר הם חשים כאב הם בוכים סוגרים מראה עם מתח באזור העיניים והפה פתוח.
אני מניח שלא כל התינוקות בוכים באותה דרך להביע כאב, אבל מעניין שדפוסי התנהגות של המחוות נחקרים, כפי שעשה עם מבוגרים.
מחברי המחקר פיתחו מדריך לתקשורת שטרם פורסם שיכול לעזור להורים לזהות כל סוג של בכי על פי הבעות פנים וקוליות, ללא קשר למין או למאפיינים האישיים של כל תינוק.
הדבר המעניין הוא שמומחים אמרו שהם יאריכו את המחקר לילדים מתחת לגיל 3 חודשים ושהם ימשיכו לנתח את בכי התינוקות כדי שיוכלו לזהות באמצעותם סוגים מסוימים של פתולוגיות.
בכל מקרה, מכל סיבה שהיא, הדבר החשוב הוא שתמיד דואגים לבכי של התינוק. אני לא מסכים בעניין זה בדעתו של אחד ממחברי המחקר שממליץ לאחר שישה חודשים של הילד "להקפיד במיוחד לא להקפיד על בכי מעבר למה שנחוץ בהחלט", מה שמציע כי התינוק משמש לבכי כדי לבכות לתפעל וכדרך היחידה להשיג את מה שאתה רוצה.
