ישנם מקרים בהם ילדים משוחחים עם הוריהם ככל הנראה בדרך רגילה, אך כאשר הם מתקשרים עם ילדים או מבוגרים אחרים הם שומרים על שתיקה שלא מובנת. באופן עקרוני, הורים חושבים שהילד שלהם מאוד ביישן ומופנם, אך במציאות יתכן והילד לא מסוגל לדבר במצבים מסוימים, זה מה שנקרא מוטציה סלקטיבית.
מומחים מתארים כי 90% מהילדים הסובלים ממוטיזם סלקטיבי סובלים סוג של פוביה חברתית, פחד מתמשך מלהתמודד עם מצבים חברתיים שהם צריכים להיות חלק מהם או ליצור איתם אינטראקציה, הם מרגישים שנצפים ושותקים, למרות שהם שומרים על הפעילות.
לא קל לגלות מוטציה סלקטיבית מוקדם, פעמים רבות זה נתפס כשהילד מתחיל את הלימודים, כשאחרי חודש מתחילת השיעורים הוא ממשיך בהתנהגות חריגה בו, עם המאפיינים שהוזכרו לעיל, הוא נשאר אילם, משחק עם חברי הכיתה ודואגים להכל, אך לא מדברים. הגורמים אינם ידועים, אך ידוע כי קיים מרכיב תורשתי המשפיע על גורמים ביולוגיים וסביבתיים. הפרעה זו בדרך כלל פוגעת בילדים מגיל 3-8, הם בדרך כלל ילדים נבונים, סקרנים, פרפקציוניסטים, חיבה ורגישים מאוד. יש חשיבות רבה לאיתור מוטיסיות סלקטיביות ולשים אמצעים להתגבר עליה כך שרמות החרדה לא יעלו. חרדה זו גורמת לסבל לקטנטנים, מה שעלול להשפיע לרעה על התפתחותם האישית, החברתית והחינוכית.
יש צורך להעריך אותו על ידי מומחה, את הטיפול המדויק בשיתוף הפעולה של כל הסביבה של הילד, המשפחה, בית הספר וכו '. אם אתם חושדים שילדכם סובל מהפרעה זו, אל תהססו להתייעץ עם רופא הילדים שלך לצורך הערכה, אל תוותרו על מאמציכם עד שתמצאו איש מקצוע טוב, יש מעט מחקר בנושא זה וגם מעט הכשרה של מומחים בתחום הרפואה וגם בחינוך, שיכול להוביל לאבחון שגוי.
