ללא ספק גיל ההתבגרות של ילדינו הוא הזמן המסובך ביותר כהורים. צריך להבין שמבחינתם זה גם קשה מאוד: ההנעה ההורמונאלית, השינויים הגופניים שלא נותנים להם זמן להטמיע, חוסר הגדר של רעיונות שממצבים אותם בצד אחד וכמה ימים בדיוק להפך ...
מה שנראה ברור הוא שהם צריכים לפעול ולחשוב אחרת מזקניהם ולוקחים את ההפך, נראה שהוא אחד התחביבים האהובים עליהם. הם לא רוצים לשמוע אותנו!
זו הסיבה שאהבתי את הרעיון של ג'וזפ לופס רומרו לכתוב 'מורשת לילדיו', וזה עשוי להיות מועיל כשהם מחליטים שהגיע הזמן. כי ברור שזו "תפקידם של הורים למקם את עצמם מאחורי ילדיהם, כי לצדם יש להם כבר את החברים שלהם".
אני רוצה להבהיר שזו דעתי האישית, וכי בוודאי שיש אמהות שלא מסכימות איתי כי אין להן שום עימותים עם ילדיהם: יש, אבל למרבה הצער יש להן מזל טוב.
אצל תינוקות ועוד "רוב בני הנוער הם בנים פנטסטיים, אבל הם לא יוצאים לחדשות", דיברנו עם הפסיכולוגית סילביה אלבהאבל אם הורים לומדים משהו, זה הזמן שהיה לנו את זה במשך מאות שנים (אבל גם, גם אם זה נראה בלתי אפשרי) ושיגיע יום בו ילדינו המקסימים יחזרו דרך דלת הבית וישאירו את אותם זרים מאחור הם ננעלו בחדרם ולא דיברו איתנו אם זה לא כדי להפגין.
עליהם לטעות בעצמם
כנער, ג'וזפ לופז רומרו מכיר, 'מאמן עיתונאי' ומאמן ספרות, מחבר מספר ספרי צמיחה אישיים וכמובן, אב. בדאגה לחינוך ילדיהם, הוא החל לכתוב את 'הספר הקטן לילדי המתבגרים' ברעיון להשאיר מורשת למארטי וריטה (שהם כיום בני 18 ו -14) והפך (כפי שהוא טוען מבלי להעמיד פנים) "סוג של מצפן שיונחה על ידי ההרפתקה הגדולה של החיים".
לכן הוא אומר כי דף אחר דף הוא דחה את דעתו בנושאים העיקריים הנוגעים לגיל ההתבגרות (שלב שמבטיח יותר ויותר זמן), ולכן גם להורים של מתבגרים אלה. לכן, בסופו של דבר, "זה יכול להיות שימושי עבור אותם צעירים שנמצאים בשערי הבגרות וגם עבור הוריהם, הזקוקים למדריך להבנתם".
מתוך מחשבה על מרטי וריטה, היא שיקפה על הנייר את הרהוריה על האהבה, הזוג, המשפחה, העבודה, משמעות החיים ... סוג של מדריך לצעירים שלנו כי:
"נראה שהם לא מקשיבים לנו, אבל הם פשוט צריכים למצוא את ההתייחסות שלהם לעולם, למקומם, לעצמם, אפילו אם זה אומר לטעות."אבל ג'וזפ לופז ברור:
"הם מקבלים הרבה יותר דברים ממה שאנחנו חושבים, וכשהם הופכים למבוגרים הם נראים כמונו יותר מכפי שהם רוצים להכיר."
לכן, הוא מבטיח: "כדאי לשתול זרע בחייהם שייבחר כאשר הם זקוקים לו."
רק אל תצפו מילדיכם (או כל נער אחר) שיקראו את הספר לגמרי אלא זה "אם אתה פותח את הפרק שמדבר על אהבה או חברות (או מה שלא יהיה), כאשר יש לך שאלות על הנושאים האלה (שיהיו בהם) ותפנה לייעוץ לניהולן". ובטח שהוריהם לא ישאלו, כי מה הם יידעו?
החוויה החיונית של ההורים
למרות שבגיל ההתבגרות הקשה הם לא יבינו זאת, "החוויה החיונית של אב היא הדוגמה הטובה ביותר והמדריך הטוב ביותר לילד". כך חושב המאמן הספרותי הזה, שיש בו גם את הכבודה הנוספת של ספרים אחרים שעצה ושיחות רבות שקרא בנושא.
"המסקנות שהגעתי אליהן הן גם תוצאה של חיים עם אנשים אחרים, של הלמידה והידע שרכשתי לאורך חיי."
אצל תינוקות ועוד "אני לא יכולה איתם", כיצד למנוע מילדות להימנע מבני נוער מוטרדיםזה מושך את תשומת הלב לחזון שיש לו על כאב וסבל ועם השלווה העומדת בפניו בנושא, וכי הוא מנסה להדביק את ילדיו:
"כולנו חווים כאב, מכיוון שכולנו הולכים לסבול הפסדים בשלב מסוים. מה שאתה צריך לדעת זה להבדיל בין סבל, וזה לא יותר מאשר ליצור מחדש את הכאב הזה. לדעת כיצד להבדיל אותם יעזור לצעירים להתמודד עם הפחדים שלהם" · .
אבל אם אנו נשארים עם משהו (אני חוזר, זו דעתי האישית) זה עם הרעיון שכשמגיעים לגיל ההתבגרות, ההורים צריכים לשנות את המקום בו הוצבנו עד כה:
עלינו לעמוד מאחוריהם כדי לעזור להם להמריא, להציג את כישוריהם ואת רצונם לחיות. ""אנחנו כבר לא צריכים לפעול כמגנים איתם, הם כבר לא צריכים שאנחנו נהיה מעליהם (משהו מאוד אופייני לטבענו). עם זאת אנו עושים טובה חלשה, מכיוון שאנחנו לא נותנים להם לטעות, לחיות את החוויות שלהם (ניסוי-שגיאה) ".
תמונות | י.פ.י.
הספר הקטן לילדיי המתבגרים (איסוף אלינטה)
היום באמזון תמורת 12.30 יורו
