למרות שהורים לא אוהבים שהילד שלנו יכעס כשהוא מפסיד, עלינו לחשוב שזו תגובה נורמלית אצל ילדים צעירים, זה מפריע לו להבין שהם לא הכי טובים ושיש ילד נוסף בגילו ואפילו פחות מזה, הוא מנצח. לילדים להפסיד זה כישלון.
במינון טוב של הערכה עצמית הם יוכלו לסבול תסכולים מסוג זה. עלינו, כמו תמיד להוות דוגמא, אם אנחנו מפסידים רעים, ככלל גם בננו יהיה. עלינו להראות שניצחון או הפסד, הטוב ביותר הוא הזמן הטוב שבילינו במשחקים יחד. חשוב לוודא שהילד יודע את כללי המשחק, מכיוון שאם הוא לא מבין זאת, מפריע לו שמבוגר מזיז את השבבים או קלע נקודות. אל תעריך יתר על המידה את כעסך כשאתה מפסיד, ואל תשבח אותו יותר מדי כשהוא מנצח, אז נבין שזה נורמלי שלפעמים אתה מנצח ולפעמים אתה מפסיד, ושלא בשום מקרה, דבר אחד הוא טוב יותר או יותר גרוע.
משהו בסיסי לרווחתך הרגשית הנוכחית והעתידית, הוא לדבר איתך ולגרום לך להבין ברמת ההבנה שלך, שלטעות או לאבד, הם הזדמנויות שמוצגות לשיפור ולמידה.
זה יעלה לך קצת ללמוד להפסיד, אבל עלינו להיות סבלניים ולמנוע ממנו לעצור לשחק כדי שהוא לא ימצא את עצמו במצב הזה. לפעמים אתה יכול לתת לו לנצח, אבל היית משתעמם, אבל לא לוקח את זה כרגיל, אתה עלול להרגיש שזה בלתי עביר, וכשאתה משחק עם חברים ומכה אותו אתה תרגיש גרוע יותר.
כשאתה לומד להסתדר עם המצב, טוב לומר שאנחנו גאים בדרך החדשה שלך לראות את הדברים, השבח שלנו יהיה הפרס הטוב ביותר שלך.
