לפני מספר ימים שיתפתי את רגשותיי בתחילת בית הספר של בתי בת השלוש. באותה תקופה הייתי המומה, עצובה וללא כל רצון להתנתק ממנה, אבל ידעתי שאתמוך בבתי וב יביא ביטחון להתחלת השלב החדש הזה של חייך בביטחון.
ואחרי שבוע של הסתגלות אני יכול לומר שהקטן שלי הטמיע את השגרה אלף פלאים, הוא אוהב בית ספר ולמרות שמעולם לא הלך במעון יום, הוא הסתגל בצורה פנומנלית. אני אומר לך איך היה הניסיון שלנו עם תחילת מכללת הזקנים.
ובלי "סוציאליזציה" קודמת, הכל עבר בצורה חלקה.
כמה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים קיימנו פגישות עם מורי מחזור התינוקות - בו התחילה בתי - לתת לנו קצת הנחיות שיעזרו לילדים להתמודד עם תחילת הלימודים בצורה חיובית.
סוגים אלה של אינדיקציות שמומחים על ידי מומחים תמיד מגיעים נהדר, מכיוון שהם מספקים מידע, נתונים רלוונטיים וניסיון מקצועי שיעזרו לילדים להסתדר עם השלב החדש שלהם.
אבל אני גם מאמין שעלינו להקשיב לאינסטינקט שלנו ולעקוב אחר ההנחיות שעל ליבנו. כי מי מכיר ילד טוב יותר מאמו שלו? מי אם לא היא יכולה לצפות לתגובה או לדעת מה קורה בראשו בכל זמן נתון?במהלך אלה שלוש שנים של הזדקנות בבית פעמים רבות שמעתי הערות מאנשים הספקים שההסתגלות של בתי לבית הספר הולכת להיות טובה.
"לא הלך למעון יום, אני בטוח שהוא מתקשה בבית הספר"
"היא כל כך מאוהבת שהיא לא תרצה להיפרד ממך."
"דבר מסכן, איזה הפסד יהיה היום הראשון ללימודים!"
משהו דומה חייתי עם בני הבכור (שגם הוא לא הלך לגננת), עם ההבדל שהוא היה קטן יותר מאחותו כשהוא התחיל ללמוד, שהיות בינואר היא מהוותיקות בכיתתו. ונראה שככל שילד גדול יותר, נשפטת העובדה שהוא קשור מאוד לאמא.
אבל אם הדגשתי משהו בפוסט שלי על תחילת שנת הלימודים, הייתי משוכנע בכך הבת שלי הייתה מסתגלת בצורה פנומנלית מכיוון שהיא הולכת לדמות שלה, ומכיוון שלמרות שלא "הלכה למעון יום כדי להתרועע" היא ילדה פתוחה ואמפתטית להפליא, שנהנית לשחק משחקים עם חברי כיתה אחרים ופעילויות קבוצתיות כמו אף אחד אחר.
הימים שלפני תחילת הקורס, ו- בלי שזה יהיה נושא חוזר, הערנו כמה כיף היה בית הספר, וניצלנו, למשל, סצנה מצוירת שהולידה אותה, סיפור או שיחות עם אחיו הגדול - שציפה לזה.
בנוסף, ה- עסקתי בכל מה שקשור לרכישה של בגדים וציוד לבית ספר, כמו תרמיל גב, נעלי ספורט או תינוק, שהוא רצה להתאים אישית עם הפנים של הדמות האנימציה האהובה עליו.
היום הראשון ללימודים שמח מאוד מהיד שלי ושל אחיו הגדול, עם התרמיל על הגב והשתוקק לפגוש את חבריו ומוריו החדשים. אנחנו נפרדים מחיבוק גדול ובדברי העברתי ביטחון, ביטחון והרבה אהבה.
בכל הזמנים רציתי שהיא תשים לב שהיא נמצאת איתה בשלב חדש זה שהתחיל ושזה לא נושא בלעדי עבורה, אלא של כל המשפחה. השפה המילולית והלא מילולית, והנשיקות והחיבוקים המרובים שנתנו זה לזה גרמו לו להרגיש מיוחד, גדול יותר ובטוח מאוד בצעד שהוא עמד לעשות.
וכך היה לאורך כל שבוע ההסתגלות. אף לא דמעה או ספק, רגוע מאוד ועם האנרגיה והאושר עלה על גדותיו גם בכניסה וגם ביציאה לשיעור. ואני לא מתכוון להכחיש את זה, למרות שאם הייתי בטוחה שהכל יתנהל כשורה, אני מרגישה מאוד שמחה שכן.
יש עדויות רבות שהגיעו אלי ממשפחות אחרות שעדיין לא הלכו במעון יום, ילדיהן חיו א תהליך הסתגלות טוב לא פחות מאשר של הילדה שלי
לכן מנסיוני ומזה של הרבה אמהות אחרות, אני אומר לך שלא משנה כמה האזן להערות חיצוניות המביאות בספק את החלטת המשפחה שלך לגדל בבית את השנים הראשונות, או אפילו לגרום לך לפקפק בשלב מסוים, המציאות היא שזה לא צריך להיות ככה.
אם נהפוך הוא, תהליך ההתאמה של ילדיכם לא הולך כמו שהייתם רוצים, אני משאיר לכם כמה טיפים שיכולים לעזור לכם בימים הראשונים האלה. זכור את החשיבות של החדירו ביטחון במעשים ובמילים שלכם ובעיקר, וכפי שאמר לנו ארמנדו מניסיונו, הקשיבו לליבכם.
אני מאחל לכל הילדים שהתחילו ללמוד בבית הספר בפעם הראשונה בימים אלה התחלה מדהימה של הקורס!
- בתינוקות ועוד. פעם ראשונה בבית הספר: הרגשות של אם בתחילת הקורס, ובכן לא, לא כל ההורים קופצים משמחה עם החזרה לבית הספר, חזרה לבית הספר: 11 קומות כדי לעזור לילדים עם תחילת הקורס, מדוע שיש "mamitis" זה דבר נורמלי
