נושא זה עלה לא פעם בשיחות עם עמיתים לעבודה, חברים, מכרים וכו '.
חייתי את זה גם בשרי כבן וכנראה שאחיה את זה כאבא.
בגלל אופיים הגישוש של ילדים, בגלל יכולות ההמצאה, בגלל אשליית הלמידה והתחלת פרויקטים חדשים, יש זמנים שאתה רואה כהורה, שילדיך עוברים ישר לכישלון.
"זה הולך להתרסק קבוע" אתה חושב ובינתיים זוכר את היום שרצית לעשות אותו דבר ושאתה גם התרסקת או את היום בו היית נחושה לנסות והם אמרו "אמרתי לא, אנחנו עושים את זה לטובתך, יום אחד תבינו "מרגישים מתוסכלים וכועסים לחלוטין.
והנה עיקר העניין. להתערב או לא? האם אתהתן להם לנסות או לשלול מהם את האפשרות הזו לדעת שזה ישתבש?
בפעם האחרונה שניהלנו את הוויכוח הזה, בלי לערוך נתונים סטטיסטיים, היה פחות או יותר קשר משולש בין "הייתי נותן לו לנסות", "הייתי מונע ממנו לנסות" לבין "הוא לא יודע / לא עונה".
ובכן, אני יודע שזו החלטה קשה ואני יודע שמעל לכל חייבים לראות את הדמות והאישיות של הילד המדובר, אבל אני מסוגל (אמיץ שאני) לבצע הכללה או עד כמה שניתן לומר מה אני חושב על הנושא.
"מי לא מסתכן לא מנצח" או "למי שחושש ממוות, דבש טעים כמו מרה". הם שני פתגמים המסכמים את דעתי בעניין.
אני יודע מי אני (ככה לפחות אני חושב) ואני יודע איפה אני יכול להסתכן ואיפה לא, אני יודע איפה אני מרגיש פחד ואיפה אני מרגיש בטוח ואני יודע כמה רחוק אני רוצה להגיע ולאן אני מעדיף לעצור, אבל אני לא הבן שלי, אני לא יודע עד לאן אתה רוצה ללכת, או לאן רמת האבטחה שלך או כמה רחוק אתה מעז כשאתה מבצע פרויקטים או הרפתקאות חדשות.
בכך אני מתכוון שיכולתי לחיות חוויה גרועה עם משהו שרציתי לנסות ולא קיבלתי, ושהבן שלי עשוי לקבל את זה.
אני מתכוון שזה יכול להיות אותו דבר מכה שלקחתי איתי, ואולי יש לו את היכולת לקום ולנסות שוב איפה השלכתי את המגבת.
אולי הייתה לי חוויה גרועה שלעולם לא ארצה לחזור עליה ובאותה אופן, בני מסוגל להסיק מסקנות שונות או להפוך חוויה רעה ללמידה חיובית.
לילדים, כאנשים שהם, יש חיים לחיות והחלטות לקבל. אם ניקח אותם למענם, הם לעולם לא יהיו אוטונומיים, הם לעולם לא למדו לבחור.
אני לא מתכוון לכך שילדים צריכים לעשות כל מה שהם רוצים בשום פנים ואופן. בכל בית ישנם כללים וערכים קבועים שיש לכבד, אך הורים יכולים להיות עם שרוול מעט רחב מבחינת בחירות החיים מכיוון שבדרך זו הם יצמחו מהאחריות למעשיהם ולא מתוך מהמגבלות שאנו מטילים עליהם.
במילים אחרות, אני חושב שעדיף שהם ילכו צעד אחד קדימה אם הם החליטו כך שהם יטעו ונלמד מהטעויות שלהם שהם לא הולכים צעד אחד מאחורינו וזה אנחנו שמסמנים את ייעודם.
