לפני מספר ימים, כשדיבר על הגמילה מנותק התינוק עם מכר שביקש ממני להסביר מה זה, הוא ענה כי "לעתים קרובות שם מוזר יותר לקרוא למה שנעשה כל החיים." והיא אמרה לי שאמה האכילה אותה ואת אחיה ככה: "היא נתנה לנו קטעים ונבהלנו מהם ... עכשיו אני מגלה שיש לזה שם כל כך מוזר."
עם זאת, "הדבר לכל החיים" שלו אינו זהה לאנשים רבים, וכעת, כשאתה אומר שמומחים ממליצים לתת לתינוקות חלקים, ישנם רבים (רופאי ילדים ואחיות כלולים) אשר הם אומרים לא לדבר, זה הדבר הטוב ביותר בחיים, שהם דייסה ומחיתמכיוון שבשיטה זו אתה יכול להיחנק.
מחקר שתורגם לאחרונה לספרדית ופורסם ב- עדות ברפואת ילדיםעם זאת, מבהיר היטב: נראה כי ילדים שאוכלים נתחי סכנה גדולה יותר לחנק או לחנק.
למרות שמדובר ב"כל החיים ", יש מעט מדע
אני מניח שתסכימו איתי כשתאשר כי דבר כל החיים אינו הדייסה ולא הנמעכים, לפי היגיון טהור: הכלים לריסוק אוכל כמו בשר, שעועית וכו '. עד לקבלת דייסה הם קיימים לזמן קצר בתולדות האנושות.
אז שובם של החלקים לאחרונה להאכלת תינוקות מגיב רק להיגיון שאומר שאם תינוקות מתכוננים לאכול לבד כבר חודשים (אוחזים בידיים וכל מה שהם מצליחים לקחת בין האצבעות לפיהם), וכן הלאה יש להם מערכת יחסים טובה יותר איתה (האוכל) ויכירו את האוכל וטעמיו טוב יותר, בדרך כלל הם אוכלים ככה.
אך כמובן שההיגיון לפעמים מפחיד, והשיטה המדעית צריכה לחפש את התשובות כדי לאמץ שיטת הזנה כזו או אחרת: האם הם ניזונים טוב יותר? האם יש להם פחות או יותר חסר? האם הם הופכים פחות שמנים? האם הם נחנקים או נחנקים יותר (זה לא יהיה מסוכן)?
והמחקר שהזכרנו בא לתרום קצת מדע בשאלה האחרונה הזו, ואומר לנו כמה זה יכול להיות בטוח או לא בטוח.
קבוצת תינוקות הניזונים מדייסה לעומת אחד עם BLW
ואיך לדעת? ובכן, לגייס מספר גדול של נשים העומדות להיות אימהות (במקרה זה ניו זילנד) ולהוציא תינוקות שנולדו בטרם עת עם מומים מולדים או שינויים שעשויים להשפיע על התזונה שלהם.
מתוך 1900 נשים בהריון השתתפו סוף סוף 206, שחולקו באופן אקראי לקבוצת התערבות (תינוקות שהיו אוכלים באמצעות BLW) וקבוצת ביקורת (תינוקות שאוכלים דייסה).
לשתי הקבוצות הוסבר כיצד להאכיל בבטחה על פי השיטה שנבחרה, לנסות לחקות את מה שיקרה בחיים האמיתיים. לאחר מכן הוערך מספר פרקי החנק והחנק (בחילה) בגיל 6, 7, 8, 9 ו- 12 חודשים.
בנוסף, כולם נדרשו לעשות זאת התחל עם האכלה משלימה בגיל 6 חודשים, כך שכולם התחילו באותו זמן והנתונים יכולים להיות דומים.
אבל מי שאכל דייסה התחיל לפני כן
ככל הנראה הם ישקלו זאת בעת הערכת התוצאות, ולמרות ש -65% מילדי BLW התחילו בגיל 6 חודשים (השאר לפני כן), רק 18% מקבוצת הדייסה המתינו בגיל הזה.
בבחינת כמה ילדים היו לפחות פרק אחד של חנק עם אוכל בין גיל 6 ל 8 חודשים הם ראו זאת המספר היה דומה בשתי הקבוצות (באותו מספר ילדים, בפרופורציות, היו פרקי חנק).
ההבדל היה זה לאלה בקבוצת BLW היו קשתות בתדירות גבוהה יותר שילדי קבוצת הדייסה בין 6 ל 8 חודשים (56% יותר); עם זאת, לאחר 8 חודשים, לילדים ב- BLW היו 40% פחות פרקי ריטוש מילדי הקבוצה המרוסקת.
בשורה התחתונה: שתי השיטות בטוחות באותה מידה.
החוקרים ככל הנראה לקחו בחשבון שמי שהוזנו מדייסה החלו לאכול לפני כן והיו "יותר מאומנים" מעט יותר, ולא ראו את ההבדל בפרקי החנק כמשמעותי מכיוון שמספר הילדים שסבלו מהם היה דומה מאוד.
מכיוון שאחרי שמונה חודשים תינוקות שאכלו לבדם עשו זאת בצורה בטוחה יותר, הם בסופו של דבר שקלו זאת הגמילה בהובלת התינוק, יחד עם טיפים למזעור הסיכון לחנק וחנק, נראה שזה לא מגדיל את הסיכון בהשוואה להאכלת כף.
תמונות | י.פ.י.
בתינוקות ועוד | מורגלת מדי למחוץ? גנבו את האוכל שלכם, האכלה משלימה: מדריך מלא, אווה האצ’ה מדברת בבירור על הנקה וגמילה מתינוק
