לפני כחודש התחיל הוויכוח על לידה ביתית בארגנטינה רופא הוא פרסם בבלוג שלו פוסט שמסביר את מקרה הלידה הביתית שהסתיים במותו של התינוק.
הכתיבה שלו החלה להיות משותפת ברשתות עד שהוא הלך ויראלי ובזכותו הוא חצה את הגבולות והגיע לספרד, שם התגובות מעוררות תמיהה, על פי דברי איש המקצוע, אך גם של התמרמרות.
כעס על חוסר ביקורת עצמית והגנת הברזל של טיפול בלידות שלא סתם הסתגלו להמלצות החדשות, שעדיין לא מתחשבות בכך שילודה היא תהליך פיזיולוגי ונשארת כמה זה מכבד כלפי נשים.
מכתב הרופא שהפך לוויראלי
ואז אני משאיר לך את התפקיד שאני מדבר עליו, שכבר באינטרנט ידוע כמכתב הרופא השומם למותו של תינוק בלידה ביתית:
פעמים רבות רציתי לבכות, אוחזת בידו של מטופל. אך מעולם לא התחשק לו לבכות בזעם וחוסר אונים במצב הזה.
היום אמא עם בנה המת הגיעה לשמירה שלי. הוא החליט לקבל את הלידה בבית, למרות שהיה התינוק הראשון שלו והיה בפודי (זנב). ממשפחה אמידה ומשכילה, כולם ניסו להניא אותה, ללא הצלחה.
הפושעים שהסכימו לבצע עבודה בבית כשהם מוצפים מהמצב, קראו SAME. ואמבולנס הלך לחפש אותה, כשלא היה עוד מה לעשות. אפילו לא ילדו אותו (יציאה מהשיליה) שביצענו כאן, בחדר הלידה, בתנאים אנטיספטיים, עם סרום, תרופות וכלים כירורגיים.
כולנו המקדישים את עצמנו לאמנות הריפוי האצילית, רוצים שהדברים יסתדרו היטב. אנו לומדים, מתאמנים ומתמחים, אנו מבצעים קורסי רענון בכדי להבטיח למטופלים שלנו את הטיפול הטוב ביותר. אם כי במערכת הציבורית לא תמיד יש לנו את כל המשאבים.
אם אני נותן לך סרום, אני לא מכבד אותך, אני מונע ממך לדמם אם אתה מקבל הלם היפובולימי.
אם אני נותן לך תרופות זה בגלל שזה הכרחי.
אם אני שוברת את התיק שלך זה בגלל שחשוב לדעת את צבע הנוזל. זה נותן לנו מידע על אופן התינוק בטן.
אם אני אומר לך שאתה צריך ניתוח קיסרי, זה לא בגלל "אני רוצה להיפטר ממך במהירות." כאן אני צריך להיות 24 שעות. זה בגלל שאני מנסה, במקרה הטוב, להימנע מסיבוכים. במקרה הגרוע, הצילו את חייכם ואת חיי תינוקכם.
הריון ולידה הן עובדות פיזיולוגיות, זה נכון. אך במהירות, מרגע לרגע, הם יכולים להפוך לפתולוגיים ומסכני חיים.
יש בית חולים, עם ציוד מאומן, עם הרדמה, עם חדר ניתוח, זו פריבילגיה. הפריבילגיה שקודמינו מאות השנים האחרונות לא יכלו ליהנות ממנה. במשך מאות שנים נשים מתו מסיבוכים בהריון ולידה. לא הייתה להם הזדמנות לבחור.
הגוף שלי, הלידה שלי, ההחלטה שלי?
זה לא קשור לגופך: בנך באמצע.
הלידה שלי? אתה לא הגיבור היחיד, אתה באמת רק דמות משנית, הגיבור הוא הוא.
ההחלטה שלך? אין לך הכשרה לדעת מתי חייך או חיי התינוק שלך נמצאים בסיכון.
עדיף לא קשוח. ראשית אל תזיק. אנו יודעים זאת. צריך גם לדעת.
הגנה הגיונית, אם כי חסרת ביקורת עצמית
אני חושב שזה נהדר שרופא מדבר על מה שקורה בבתי חולים, נותן לה גרסת אירועים ומגן על המקצוע שלה. ברור שכן. הבעיה היא שאנחנו שומעים, קוראים וסובלים בגוף ראשון מזה שנים רבות (אני לא, שאני גבר, אבל הרבה נשים כן), משלוחים כמעט שלא ניתן לדבר עליהם התרחשו בבתי חולים. סיפורים של אנשי מקצוע שגורמים נזק רב יותר מאשר אינסטרומנטציה טובה ללידה, מנסים להאיץ חסרי משמעות, לשקר נשים כששואלות להיות אחרת ולגרום להן טיפשי או בלתי מסוגל, לא רק לקבל החלטות, אלא ללדת. ובסופו של דבר נשים עושות את מה שמישהו היה עושה במקום זאת: לברוח מבתי חולים, נמאס לחכות לשיפור הטיפול בלידות.
לכן החלטתי לתת את החזון שלי למכתב ולבקש ממנה ואנשי המקצוע האחרים לבקר ביקורת עצמית ומתחילים לקחת את חלקם באשמה: נשים רבות יולדות בבית מכיוון שהן מעדיפות ללדת בסביבה מוכרת ועם אנשי מקצוע עליהן סומכים, אך נשים רבות יולדות בבית בגלל הם לא רוצים ללדת בבית החולים. בית חולים אליו היו הולכים אם הדברים היו שונים; וזה חמור מאוד.
היום אמא עם בנה המת הגיעה לשמירה שלי. הוא החליט לקבל את הלידה בבית, למרות שהיה התינוק הראשון שלו והיה בפודי (זנב). ממשפחה אמידה ומשכילה, כולם ניסו להניא אותה, ללא הצלחה.
הפושעים שהסכימו לבצע עבודה בבית כשהם מוצפים מהמצב, קראו SAME. ואמבולנס הלך לחפש אותה, כשלא היה עוד מה לעשות. אפילו לא ילדו אותו (יציאה מהשיליה) שביצענו כאן, בחדר הלידה, בתנאים אנטיספטיים, עם סרום, תרופות וכלים כירורגיים.
ככל שהמצב מופרך יותר, כך הוודאות שאפשר היה לעשות דברים טובים יותר בבתי חולים. אם אם ראשונה עם תינוק בפודיום מחליטה ללדת בבית ולא בבית חולים, למה זה יהיה? כמה נשים דיברו על לידותיהן כדי להחליט על דבר כזה? ממה הוא רץ? מדוע אנשי המקצוע בתחום הבריאות לא גרמו לאישה הזו להיות אמון בהם בעת שילדה בבית חולים? חשבו על זה, כי מה שקרה לאישה זו לא הבעיה, אלא התוצאה.
אני לא יודע אם הם עבריינים. אני מבין שהוא מכנה אותם מכיוון שהוא חייב להיות בעל הוכחה שהם לא אנשי מקצוע בתחום הבריאות, אפילו לא מיילדות. כי אם הם כן, ישנם גניקולוגים רבים בבתי חולים שיכולים להגיע גם לשם פושעים, אני חושש. האם אין לידות בית חולים מקרי מוות לא מוסברים?
מצד שני, אתה יודע מה קרה? האם אותם "עבריינים" אילצו את האם ללדת בבית? אולי הסבירו לו שהלידה בפודליקלה מסוכנת יותר מלידה רגילה ומדוע בבתי חולים מומלץ לעשות ניתוח קיסרי. אך אולי נאמר לו כי מסירה נרתיקית אפשרית כפי שעולה על ידי אגודת המיילדות והגניקולוגים של קנדה, בתנאי שניתן חופש תנועה, רצוי להתבצע במצב זקוף וכמעט שאינו מעורב בגירוש. ו אולי נתנו לו ברירהכי ההחלטה הייתה שלך.
עדיף ניתוח קיסרי? ובכן, אחרי שראיתם, קל לומר כן. עם זאת, ניתוח קיסרי לא תמיד מסתיים טוב. לפני כמה שבועות נפטרה אם כאן בספרד לאחר שהפכה לאחת; לפני ארבעה חודשים אחר. וידיעה שבארגנטינה האזעקה כבר קפצה מכיוון שמתבצעות יותר ויותר ניתוחים קיסריים מיותרים (חרגה מחסום של 30% מהמסירות בהן הגיעה ניתוח קיסרי, שהוא יותר מכפול ממה שממליץ על WHO), נראה מובן מאליו לחשוב שאישה עלולה להיות בספקות רציניים כשהיא מחליטה היכן ללדת.
כולנו המקדישים את עצמנו לאמנות הריפוי האצילית, רוצים שהדברים יסתדרו היטב. אנו לומדים, מתאמנים ומתמחים, אנו מבצעים קורסי רענון בכדי להבטיח למטופלים שלנו את הטיפול הטוב ביותר. אם כי במערכת הציבורית לא תמיד יש לנו את כל המשאבים.
והאמהות יותר. הם הם רוצים שהדברים יתנהלו אפילו יותר מכל אנשי המקצוע המעודכנים כל כך. ולמרות זאת (או אולי בגלל זה) הם ממשיכים לברוח מבתי חולים מכיוון שהם ממשיכים לראות שהלידה שלהם תהיה הגרלה: יתכן שיש להם אנשי מקצוע מכבדים ומעודכנים שמודיעים להם לפני המשחק, נותנים להם לבחור, להיות חביבים ולא למהר לפעול. אבל אולי לא, אולי באותו יום המיילדת ששופטת יותר ממה שמודיעה, הגינקולוגית שלא מסבירה לך כלום לפני שהיא עושה תמרון כואב או אותה איש מקצוע שמחליט שהיא קיסרית כי לאחר שהפילה אותה בניגוד לרצונה ולוקחת ממנה את הביטחון ש הוא יוכל ללדת עם המסרים הרציפים שלו "אתה לא מרחיב שום דבר, אז לא תשיג את זה", הוא חושב שהמסירה נפסקת.
אם אני נותן לך סרום, אני לא מכבד אותך, אני מונע ממך לדמם אם אתה מקבל הלם היפובולימי.
אם אני נותן לך תרופות זה בגלל שזה הכרחי.
אם אני שוברת את התיק שלך זה בגלל שחשוב לדעת את צבע הנוזל. זה נותן לנו מידע על אופן התינוק בטן.
אם אני אומר לך שאתה צריך ניתוח קיסרי, זה לא בגלל "אני רוצה להיפטר ממך במהירות." כאן אני צריך להיות 24 שעות. זה בגלל שאני מנסה, במקרה הטוב, להימנע מסיבוכים. במקרה הגרוע, הצילו את חייכם ואת חיי תינוקכם.
לא, סרום אינו מכבד את כבודו. אבל כן, אם לומר זאת מבלי להסביר מדוע זה נחוץומבלי לחכות להסכמה. לא, התרופות שניתנות אינן תמיד נחוצות. כמה לידות ניתנו אוקסיטוצין בכדי להאיץ את התהליך כאשר ניתן היה לצפות אותו? יתכן שיש לך סבלנות ואינך עושה זאת, וכי אתה עושה ניתוח קיסרי רק אם אתה מחשיב את זה נחוץ באמת. אבל יש כבר הרבה משלוחים שבהם בעל המקצוע בוחן את הזמן יותר מאשר החשבון ומזרז את התהליך לסיומו מוקדם יותר (אולי הוא יודע שכאן בספרד נראה שיש יותר משלוחים במהלך השבוע מאשר בסוף השבוע). והלוואי שלא.
לפעמים מספיק לגשת לאישה, להסביר את מה שאתה רואה, או מה אתה חושב, להציע את הפתרונות ולאפשר לה לבחור באפשרות לעקוב אחריה. לא, אני לא מדבר על ללכת ולומר "אנחנו הולכים לעשות ניתוח C כי ...", אבל "נראה כי התינוק לא יכול להיות טוב, ראינו ש ..., אנחנו חושבים שהאפשרות הטובה ביותר היא להיות חתך C. אם אנחנו לא, אנחנו יכולים לקרות זאת, אם כי אם נעשה זאת הדבר יכול לקרות. "
הריון ולידה הן עובדות פיזיולוגיות, זה נכון. אך במהירות, מרגע לרגע, הם יכולים להפוך לפתולוגיים ומסכני חיים.
יש בית חולים, עם ציוד מאומן, עם הרדמה, עם חדר ניתוח, זו פריבילגיה. הפריבילגיה שקודמינו מאות השנים האחרונות לא יכלו ליהנות ממנה. במשך מאות שנים נשים מתו מסיבוכים בהריון ולידה. לא הייתה להם הזדמנות לבחור.
זכות שיש להשתמש בה בעת הצורך, ו כאשר לאישה יש את המידע וההסכמה. להשתמש בכל זה כשלא נדרש זה להגזים בתפקידיו, זה לסכן את התהליך הפיזיולוגי, ואם זה נעשה ללא אישור של נשים, מדובר באלימות מיילדתית. לפיכך, לידות מוכפלות שבהן תינוקות מצליחים (תודה או למרות תשומת הלב שהתקבלה) ונשים סובלות ובוכות במשך שבועות, חודשים ושנים בהן הם זוכרים איך הם הרגישו, איך הם גרמו להם להרגיש, איך התייחסו אליהם ...
הגוף שלי, הלידה שלי, ההחלטה שלי?
זה לא קשור לגופך: בנך באמצע.
הלידה שלי? אתה לא הגיבור היחיד, אתה באמת רק דמות משנית, הגיבור הוא הוא.
ההחלטה שלך? אין לך הכשרה לדעת מתי חייך או חיי התינוק שלך נמצאים בסיכון.
כן. זה הלידה שלך ולידת התינוק שלך כן זו ההחלטה שלך. כמובן שבנו באמצע; בדיוק בגלל זה, מכיוון שהם מאמינים שיטפלו בו יותר ויותר, נשים רבות אפילו לא רוצות לשמוע על ילודה בבית חולים. שוב, עלי לחשוב קשה על זה.
וכמובן שאם אין את ההכשרה לדעת מתי חייה או חיי התינוק שלה נמצאים בסיכון, אבל כן. אנשי המקצוע כן. בשביל זה הם צריכים להיות מסוגלים ליידע את הנשים כדי שיוכלו להחליט. הרופאים אינם מתאמנים ומתעדכנים כדי להחליט עבורם, אלא כדי לעזור להם לקבל החלטה מושכלת.
כל עוד זה לא מובן, שום דבר לא ישתנה.
עדיף לא קשוח. ראשית אל תזיק. אנו יודעים זאת. צריך גם לדעת.
בדיוק, רופא. ראשית אל תזיק. זו הסיבה שחלק מהנשים מאמינות שעדיף לברוח מבתי חולים. כי הם איבדו אמון ביכולתם לפגוע קודם. אולי אם הם היו רואים שיש מעט ביקורת עצמית, הם היו חושבים טוב יותר. אולי אם הם היו רואים שהם מסוגלים לומר שהם עושים את זה הרבה שנים, אבל שהם ינסו להיות יותר סבלניים, מכבדים וקרובים, הם היו חושבים טוב יותר.
אולי אם היו מסתמכים יותר על היכולת של האישה ללדת והצליחו להעביר את הביטחון הזה לעצמם, הלידות היו משתפרות ולא יהיה צורך להתערב כל כך. מכיוון שתהליך פיזיולוגי זה, נפשה של האישה משפיעה על עתיד הלידה, והכי נחוץ היא הליווי; ליווי של מישהו שיגיד לך שהוא מצליח ולעזור לה להתקדם כאשר יש ספק. ולא של אותם אנשי מקצוע שמטילים ספק בכל דבר וגורמים לה להרגיש לא מסוגלת ללא עזרתה ... כאילו היו שם כדי לטפל בלידתה כי הם חיוניים.
אמנם הכל נשאר זהה, או גרוע יותר (בהתחשב במגמה בניתוחים קיסריים ...), אנו נמשיך ונמשיך שם בארגנטינה, נצפה למשלוחים של נשים בבתיהם. רובן ילכו כשורה, ואמהות אלו יגרמו להן לחשוב שזו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שהן יכלו לקבל. אבל אחרים לא עושים זאת, והרופאים יצאו בפומבי לומר יותר טוב בבית החולים, כשכולנו יודעים שהיום, זה לא תמיד נכון.
תמונות | י.פ.י.
בתינוקות ועוד | חמש השאלות הנפוצות ביותר בנושא לידה ביתית, "MAMMERS": הקליפ העז והמרגש של לידה ביתית, המקרה המוזר של קרולין לוול: מגנת לידה ביתית שנפטרה מאות פעמים
