ההחלטה לקחת את בנך או בתך לחדר הילדים, במיוחד כשהיא עדיין תינוק, היא אחת הקשות שאבא ואמא צריכים לקחת (ועוד האם, אם היא דאגה לכל זה זמן).
הפרידו את עצמכם מהתינוק, חשבו אם יהיה לו טוב, עזבו לדעת שהוא יכול להיות מאושר, אבל הוא יכול לבכות, לדעת שתפסיקו להיות זה שדואג לו, ששולט עליו ושאתם משאירים אותו עם אנשים שאינכם מכירים אך עליכם לסמוך, זה דבר שמניע אותנו לפעולה של החברה הזו שנשארת כואבת מאוד עבור כולם.
זה מה שהרגישה אישה כשלקחה את תינוקה בן העשרה חודשים לחדר ילדים, כאב מהיפרדות ממנה, אבל משהו אחר, כי כשעזבה אותה גילתה שאחד המטפלים סובל מתסמונת דאון. האם היית לוקח את התינוק שלך לגן ילדים עם מחנך עם תסמונת דאון? היא החליטה את זה לא, באופן מוחלט לא, והוציאה אותו מהמשתלה.
איך הכל קרה
כפי שקראנו ב- Cuatro, האם כיוונה את הילדה לגני הילדים והובילה אותה להתחיל בתהליך ההסתגלות. כשהוא נסע רק יומיים, עם שלוש שעות בלבד, הוא החליט הוא לא ישוב אליה מכיוון שאחד המחנכים של בתה סבל מתסמונת דאון.
ככל הנראה, זה היה אחרי היום השני, הסתובב בבית, אחרי שהרימה את הילדה, שהחליטה שהיא לא תחזור. לדברי האחראים על המשתלה, שנמצאת בעיר פרארה, בבולוניה, האישה התקשרה נסערת מאוד, והסבירה שהיא לא תיקח את הילדה שוב והאשירה שאיש לא הודיע לה בעבר כי עבדתי שם "הילדה הזאת".
"הבחורה ההיא"
הילדה ההיא היא עוזרת בת 37 העובדת מאז בגן הילדים ההוא לפני שש שנים. לפני שנכנס אליו הוא עבד בשבילו שמונה שנים בבית ספר באותה עיר.
תפקידה בגן הוא לסייע לשלושת הגננות האחראיות לילדים מגיל אפס לשלוש, וכפי שהשיב מנהל בית הספר, "היא כשירה לחלוטין לעשות את מה שהיא עושה".
לאחר השיחה, המנהל נפגש עם האם, שחזרה על הסיבות. לדברי ראש המרכז:
הוא לא הוסיף שום עלבון או שם תואר, אך אני חושב שמילים אלה מבטאות התנהגות פסולה כלפי אדם אוטונומי ומוכנה לפתח את עבודתו ומשימות שהוקצו להם.
הסייעת, כשהיא יודעת את הסיבות לכך שהאם החליטה לא להחזיר את בתה לגן היא חזרה הביתה די עצבנית. הבמאי שוחח עמה כדי להרגיע אותה והבטיח לתקשורת כי "יש לה את כל הביטחון שלנו".
כאשר הבטיחות של התינוק שלנו היא הכל
בשבילה, בשביל האם, הבטיחות של בתך היא הכל. עצם העובדה שהשאירה אותה בגן ילדים כבר עוררה חרדה, ספקות וסבל, וראיה שיש עוזר עם תסמונת דאון, חששותיה גברו. כנראה שהוא התחיל לדמיין אותה בזרועותיו, ודאי דמיין תאונה ולא יכול היה לשאת את הרעיון שזה יכול היה למנוע אותו.
בואו נגיד שאני מבין את הסיבות שלך אני לא משתף אותםכי הם דברים שקורים מתי אתה לא טורח לפגוש אנשים, היכולות שלהם ובעיקר את כל הטוב שהם יכולים להביא.
נכון שאדם עם תסמונת דאון מותיר עם חסרון מסוים ביחס לשאר האנשים, אך זה לא אומר שהוא יכול להיות תקף לחלוטין בעבודתו, ואפילו ברמה גבוהה יותר מהאחרים: אני לא מכיר אנשים רבים כמוהו , אבל המעטים שאני מכיר ואיתם דיברתי, תמיד הראו אותי להיות טוב לב, ידידותי ונקי משיפוט ערכי כלפי אנשים אחרים.
לפני מספר שנים בני היה בר מזל שהוא חולק שיעור עם ילד עם תסמונת דאון. הוא היה מבוגר מהם ואולי בגלל זה הם היו ברמה די אחידה, אבל העובדה להיות בן לוויה שלו נתנה להרבה שיחות, שאלות ותשובות: מה קרה לו, אם הוא היה נרפא, אם זה לנצח, איך זה השפיע עליו, וכו ', וכל הכיתה הוקדשה, כל הקורס, לעזור ובמובן מסוים להגן עליו תמיד חשוב לך. התרגשתי ביום בו הם יצאו לטיול והבן שלי הלך איתו יד ביד, חיכה שהוא יהיה קשוב לתור ודיבר על הדברים שלו.
אני כן הייתי לוקח את התינוק שלי לגני ילדים שם היה מחנך עם תסמונת דאון. ואני לא הייתי עושה את זה רק בשבילה, היא בטח חיבה מאוד לילדים, אלא בגלל עצם העובדה שהיא עובדת שם אומר הרבה על המרכז הזה: יכול להיות שאני טועה, אבל אני בטוח שכולם אנשי מקצוע חיבה סופר שיוצאים מגדרם לילדים. אתה לא חושב?
