שמו הוא אליזבטה בולוחובה, הוא מודל והסביר לאחרונה מה הוא חי בשנה שעברה כאשר, בגיל 24, הוא התמודד עם ההחלטה הקשה ביותר בחייו. היא הייתה בהיריון כשיצאה לחופשה לאמסטרדם עם בן זוגה, רומן טרובסקוי. בזמן שהוא שם הוא החל להרגיש כאב חזק בפיו, אותו פירש כאב שיניים. כשהם פנו לרופא הם העבירו לו את הבשורה הקטלנית: היו לו סרטן שהשפיע כמעט על כל הלסת התחתונה וכי יש לטפל בה בהקדם האפשרי, ולשם כך יהיה עליו להפיל את התינוק.
מה לעשות לפני חדשות כאלה? להציל חיים ולאבד את התינוק שלך? לשלול עזרה ולהמשיך בהריון? היא בחרה תקשיב לתינוק שלךבבטנו הוא לא היסס לספר לו מה עליו לעשות.
הוא היה תינוק פעיל מאוד ואהבתי לדבר איתו לעיתים קרובות כשהיה בבטני. הייתי צריך לומר לו שיפסיק לזוז כי לא יכולתי להמשיך איתו ואז, פתאום, הוא עשה זאת. הוא הקשיב לי: הוא הפסיק לזוז ... החלטתי שמה שהיקום החליט בשבילי הולך לקבל את זה. אם התינוק שלי היה אמור להיוולד, הוא היה נולד.
היא הונחתה על ידי רופאים. הייתי צריך לבצע הפלה. זו הייתה הדרך להתחיל טיפול ולנסות לסיים סרטן. אבל בנו המשיך לנוע בבטנו, כמו תמיד. הוא לא יכול היה לסבול לדעת שהוא מתכוון להפיל את תינוקו בניגוד לרצונו ושהמשיך ואמר "אמא, אני כאן", עם התנועות והבעיטות שלו, ואמר לו שהוא צריך להפסיק, שזה לא יכול להיות, שהם לא יגיעו לדעת, להפסיק לזוז ... ו הוא הקשיב לה ונעצר. הוא הפסיק לבעוט, הפסיק להיות התינוק המאושר שגדל בפנים ודאג למצב.
ובכן, כך היא פירשה את זה. הוא בטח בכה, זועם מהסיטואציה, ולתינוק כל הסיטואציה הזו, עם קולה המשתנה של אמא ולבה פועם במהירויות שונות, זה בטח נראה רומן או מספיק חשוב כדי להפסיק להקשיב. זו הייתה הדרך שלה להבין שמשהו קורה והיא חשה בזה את האות הברור שגם התינוק שלה סבל ממה שקרה.
הוא עבר התערבות חירום של 16 שעות, בה הוסרו 95% מהלסת שלו והוא עבר שחזור מסובך עם חלק מעצם הפיבולה ועור הרגל, הזרוע, הירך והגב. הפעולה הסירה את החלק המושפע, אך זה לא הספיק. אני צריך לעשות כימותרפיה והיה לגמרי לא תואם את ההיריון.
אבל הוא החליט להמשיך, לקחת סיכון, לתת לזה להיות מה שהיה צריך להיות, אבל להקדים את התינוק שלו.
התאוששות הניתוח הייתה איטית מהצפוי: היא לא הצליחה לפתוח את הפה והיה צריך להאכיל אותה דרך צינור nasogastric (שמגיע לקיבה דרך האף). כדי לנשום הם נאלצו לעשות טרכיאוטומיה, ומכאן הצלקת שלה על צווארה, והם נאלצו לחכות עד שהכול יתרפא טוב והיא הייתה חזקה יותר להתחיל בכימותרפיה.
העיכוב הזה, הזמן שעבר איפשר זאת התינוק ימשיך לגדול בפנים עד שבוע 28, כשהיא ובן זוגה החליטו לשאול אם אפשר ובת קיימא להביא את התינוק. נעשה ניסיון ללדת, אך הם לא הצליחו להתרחב ובסופו של דבר בוצע ניתוח קיסרי, 10 שבועות לפני שהוא יצא מהחשבון.
התינוק נאלץ להיכנס ליחידה הילודית בה הוא נשאר 51 יום, גדל ומתחזק. בינתיים, אליזבטה החל לעשות כימותרפיה והחל לנסות לאכול: הוא בקושי הצליח לפתוח את פיו ולא היה לו תיאבון. לפי החשבון, זה יכול לקחת עד שעה לאכול ביצה.
בכל פעם שיכולתי והיה בטוח לשנינו, הוא עמד לראות את התינוק שלוולנטיין, עד שיום אחד סוף סוף שלושתם יכלו לצאת מבית החולים.
הצילום אחרי הכל
הצלם מנולו Ceron רצה לספר את סיפורו באמצעות צילום תמונות מדהים, מלא כוח, כאב, מאבק והשראה.
הוא יצר איתה קשר כדי להציע לו אפשרות זו, והיא אהבה את הרעיון להיות מסוגל להסביר את זה ככה, לדגמן שוב, לעשות את מה שעשה במשך 7 שנים, לפני החדשות הנוראיות. התוצאה היא מה שאתה רואה.
וזה הכל על אישה, שרק 24 שנים נאלצה להתמודד עם אחד הסיטואציות הגרועות ביותר שניתן לחוות: בחר בין סיכון חייכם או הפלת תינוקכם.
האם עלינו לחשוב מה לעשות במצבכם? לא. אני לא חושב. זה לא שווה את זה, מכיוון שאיש שלא נמצא באותו מצב לא יידע את התנאים של כל החלטה ואת הכאב שבצורך לבחור בין שתי אפשרויות איומות.
מה שאנחנו יכולים לעשות זה לדעת את ההיסטוריה, לדעת שהדברים האלה קורים, שיש אנשים הנחושים להילחם לא משנה מה יקרה וזה עוזר לנו להבין אותם, להבין את הבחירה שלהם, לשתף את הכאב או לעשות את זה קצת, השראה אותנו לחוזק ולנחישות שלך.
לפני 3 ימים, בחשבון האינסטגרם שלה, אליזבטה שיתפה תמונה משפחתית. רציתי לשתף גם את זה כי חשבתי שהיא יפה: משפחה שמחייכת למרות כל מה שהיה צריך לקרות כדי להגיע לאותו רגע:
דרך ותצלומים | DailyMail, BoredPanda, אולפני מנולו
בתינוקות ועוד | כתוב עשרות מכתבים לבת שלך בת 4 כשהיא איננה, אל תתן ליום בלי שתגיד להם כמה אתה אוהב אותם
)
