הרבה זמן פייסבוק צונזר בתמונות של נשים מניקות. לפני חודש הוא הודיע שהתמונות של נשים מניקות כבר לא ייחשבו מגונות ובזכות שינוי זה מתחילות לראות תמונות יפות ברשת החברתית הידועה.
ראיתי רבים מאז, אבל שתי תמונות משכו את תשומת ליבי וכך, למרות שיכולתי להכניס הרבה יותר, רציתי להכין רק עם שתי התמונות האלה. לאיך שהם, עבור המסר, על מה שהם מראים, על מה שהם מייצרים במי שרואה אותם, מכיוון שבאופן מסוים תוכלו לבזבז דקות, אולי שעות, להרהר בהם ולתת לתודעה לטוס לחלק אחר או זמן אחר.
הראשון עליו אני רוצה לדבר הוא:
כשראיתי אותה בפייסבוק הדבר הראשון שעשיתי היה להגיב ולשאול מי העלה אותה אם היא יודעת עליה משהו. רציתי לדעת מי היה כותב הצילום, מתי הוא נעשה, אם יש סיפור מאחורי התצלום. לא קיבלתי תשובה, אך שמרתי אותה כי זה נראה כמו תמונה מדהימה.
לידה היו תמונות נוספות של נשים מניקות, גם בשחור לבן, מזמנים שחלפו, אז הסקתי שמדובר בתצלום מלפני הרבה זמן. עם זאת, העובדה שהאם עירומה מהמותניים ומעלה מרמזת שהיא למעשה תמונה מודרנית מכפי שהיא נראית.
נו באמת, אני לא יכול להגיד מתי זה, אבל ברגע שהספק נגמר, מכיוון שלא הייתה לי תשובה, החלטתי ליצור מחדש עם הדימוי. בצורה מסוימת זה הזכיר לי את ילדותי, אמי, כל האימהות. לכל אותן נשים שהיו להן כוח עצום, אנרגיה שלא נגמרה ומוטיבציה ועוצמה בכל הקשור לדאוג לנו ולטפל בתינוקות שלהן, שכאשר הכוחות נמדדות, משתמשות באהבה ואהבה כדי להמשיך קדימה
כי בעיניי, לפחות, זה מה שתצלום זה מעביר לי: כוח, כוח, אהבה ללא תנאי, "האם יש רק אחת", הכוח, הכעס והטרנספורמציה שעוברת אישה כאשר, אם היא תעשה חסר, אתה צריך להגן על ילדיך.
התמונה השנייה היא כדלקמן:
זה מאיוונט איוונס וחשבתי שזו תמונה יפהפיה של רגע אינטימי. עם זאת, רציתי לראות את זהה לקודמתה, או יותר נכון, רציתי למצוא את זה, כי הרגשתי שאני רוצה להעביר אותו דבר ובמקרה זה לא מצאתי. אולי זו תנוחת האם, אולי תנוחת רגליה, אולי התנוחה בכלל, שלא נראית נוחה מדי או אולי הכל באופן כללי. הוא אפילו העביר הילה של חושניות שלא תואמת את מה שראיתי.
אולי הבעיה שלי? כן, אולי כן, אבל זה הושפע מהחזון, כמה ימים לפני כן, מהצילום הראשון, וזה נראה לי משהו אחר. בכל מקרה, התצלום, אני חוזר, נראה יפה וראוי לשיתוף והעיר, כי זמן טוב של הדמיה מעניק הרבה. לדוגמא, הוא לובש ז'קט שנראה כמו צמר ובכל זאת שניהם עירומים: סיכוי או שהם רוצים שנפרש משהו? האם הרגליים ממשיכות עם הקו שמסמן את הרגליים למשהו, או שזה פשוט התנוחה שהאם אימצה? האם היא תומכת בזרועותיה מאחוריה בכדי לתת יוזמה לתינוק ולכן היא לא מחבקת אותו או שאין דבר כזה והכל חלק מתפקיד בו, במציאות, הוא נועד לראות מגע מסוים של חושניות?
אני אומר לך זאת מכיוון שהרגשתי כך בשני התמונות ומכיוון שאני מקווה שאתה (ואתה) תגיד לי איך אתה רואה את זה, איך אתה רואה את זה. אם הם נראים לך יפה כמוני ובעיקר, מה שכל אחד מהם מעביר אליך.
עדכון: בזכות ההערה של קטינה, אנו יודעים שהתמונה הראשונה היא של שרה סאוקדובה והיא קוראת לה "פאננקה מארי" (מרים הבתולה).
