בשנת 2010 פורסם מחקר מספר 29 מאוסף Obra Social de La Caixa, שכותרתו "כישלון בית ספר, טרגדיה חברתית", ומחברו היו מריאנו פרננדז אנגויטה, לואיס מנה מרטינז וג'יימה ריבייר גומז.
בארצנו כישלונות בית הספר מגיעים לשיעורים של 30 אחוזים, ונמדד בדרכים שונות, ונמצא בחישוב התוצאות האירופיות והעולמיות, בדרכים רבות אחרות. אך לא מדובר רק בדמויות למלא את פיותינו, כאילו באמירתן אנו רוצים להפגין את הידע שלנו בנושא.
כישלון בית ספר הוא שערוריה חברתית אדירה דרמה עבור מאות משפחות עם ילדי בית ספר, אך האם ננקטים אמצעים כדי להילחם בו? חורחה אוסמה (מאוניברסיטת Jaume I בקסטלון) אמר לנו בראיון זה לפני שלוש שנים כי נכון לעכשיו 'הוא מחונך בשיטות דומות לאלו שלפני 30 שנה' למרות חדשנות בחומרים וטכנולוגיה.
כיום, התאחדות בתי הספר האחרים אפשרית, מושכת תשומת לב לנושא זה שצריך להיות באור הזרקורים (לקראת אירועי כדורגל); וקובע - בין השאר - את זה "מערכת החינוך הספרדית אינה יכולה לפצות על המוצא החברתי של התלמידים". זהו גורם מכריע של כישלון בבית הספר, והתשומת לב המוענק מבית הספר הציבורי לצרכים פרטניים רחוק מלהיות עד למדינות אחרות עם תוצאות טובות יותר.
אנו נמצאים הרבה מעל הממוצע האירופי (12.8 אחוזים), ולראשונה הוכרה חומרת מצבה של מערכת החינוך הספרדית ממשרד החינוך, אם כי: הפתרונות המוצעים אינם מכוונים ליבת הבעיה.
כיצד להבין כישלון בבית הספר?
לדברי אנגויטה, "שליש מאוכלוסיית הנוער אינו מסוגל להשיג את המטרה להשיג תואר רגיל שלאחר חובה שיאפשר להיכנס לשוק העבודה למשרה עם כישורי מינימום מוערכים".
נכון לעכשיו ההזדמנויות של אנשים תלויים בהכשרה שלהם ובכישוריהם. אז איך לא לצפות שההוראה תעמוד לשירותו של כל ילד המקבל חינוך איכותי?
מצב האזעקה החברתית ניכר
יש לשנות את דרכי ההוראה, ולתת אותה לתלמידים תפקיד מרכזי בתהליכי הלמידה שלהם (משהו כזה קורה במעבדת בית הספר עליה דיברנו לאחרונה, או בוויטרה). בעל מורים איכותיים ומיומנים מאוד (בסגנון פיני) אמור גם הוא להיות יעד דחוף בסדר היום של השינוי החינוכי.
בעולם שיחדל להיות משלנו בעוד כמה שנים, מכיוון שילדינו יורשים את זה, עלינו לשקף ולפעול עם קצת יותר אחריות.
פעולות שלא עובדות
בטקסט של בית ספר אחר אפשרי, שהוכן על ידי וירג'יניה באודינו, מנתחים כמה החלטות שלדעת הישות הם טועים ואינם עובדים, הם רק ייצוג לבעיה:
הכל מתחיל בבסיס הראשי. ישנם אינדיקטורים המתריעים על תלמידים עם קשיים. כפי שמעידים הקריירה שלהם בבית הספר, תלמידים אלה ננטשים לגורלם על ידי המערכת.
ה חזרה על קורס היא מדד חסר תועלת, שגרה ללא הצדקה פדגוגית, בזבוז משאבים.
בעיות משמעת, בניגוד לנושא, משפיעות רק על 28% מהעוזבים. ובנוסף, הורי התלמידים הללו בדרך כלל נותנים יותר תשובות לדרישות המרכז מאשר שאר ההורים.
מדדי גיוון או תשומת לב לתלמידים עם צרכים מיוחדים התבררו כמעניינים באבחון לא יעיל בטיפול. באמצעות אלה לא יתכן שאף אחד מהקבצים המנותחים לא ממשיך במרכז ואינו נוטש.
אני שומר את המשפט הזה ממריאנו אנגויטה: "הנוקשות והסטריליות של הנבדקים בסופו של דבר הופכים את מוסד בית הספר לחוות שעמום, שהופך לפן העיקרי והמרכזי שלו"..
ואני מזמינה אתכם להרהר בעובדה שאנו 'מאלצים' את ילדינו להתאמן במערכת חינוך מעט משתנה, המנוגדת בחדות לסביבה מיידית ולחברה באבולוציה מתמשכת.
לחזור לכישלון בבית הספר, בהגדרה רחבה של כישלון בבית הספר, נוכל להבין זאת כ"כל צורה של אי השגת יעדי בית הספר שהוכרזו על ידי החברה וניתן להעריך אותם כמינימום סביר בהתאם לשוק העבודה, כלומר תואר רגיל לאחר חובה.'.
חינוך הוא אחד המשאבים העיקריים של המבנה החברתי, לא מתמודד עם כישלון חברתי בכל המימדים משפיע ישירות לא רק לשוויון הזדמנויות, אלא גם לתפקוד חברתי עתידי.
תמונות | ליז, ארה"ב - מקור המפריס | בית ספר אחר אפשרי ב- Peques ועוד מאמר נהדר של מיגל ג'ארה על כישלון בבית הספר, יכולות ההורים להשפיע על הצלחת בית הספר: עניין בלימודי ילדים ומעורבות פעילה
