דיברנו על התדירות הגבוהה של עששת בילדות והזכרנו סוג של עששת המכונה "עששת בקבוקים", עליהם אנו רוצים להעמיק.
עששת בבקבוקים היא התהליך ההרסני של השן שמתרחש כתוצאה מהפחתת משטח השיניים מכיוון שחיידקים ניזונים מהשרידים שנותרו בשיניים.
חיידקים אינם פועלים תוך חמש שניות אלא זקוקים לזמנם, ככל שתקופת השיניים אינה מנקה זמן רב יותר, כך גדל הסיכוי שהם לגרום לעששת.
תינוקות רגילים להירדם עם בקבוק בפה יש סיכוי גבוה יותר לפתח עששת, מכיוון ששיניהם לא מנקות במשך תקופה ארוכה ומרכיבים כמו מלטוז, גלוקוז, סוכרוז ולקטוז יכולים לגרום לעששת.
אלה הם רכיבים של חלב אך גם של מיצי פרי או חליטות ממותקות. ילדים שכבר יש להם שיניים ראשונות ומבלים זמן רב עם הבקבוק (או כוסות מיוחדות עם פיה) בפה יכולים לראות כיצד אמייל השיניים נפגע ומתפתחת ריקבון. אין למרוח את המוצץ בחומרים מתוקים.
השם "עששת בקבוק" לא אומר שהבקבוק אחראי אלא שהוא הסוכר הכלול בנוזלים. אם אותם נוזלים ממותקים נלקחים בכוס או רטובים במוצץ, היינו יכולים לדבר על אותו סוג של עששת.
כמו שיש לקטוז בחלב האם (הסוכר שהוא מכיל), הוא חשוף לריקבון, לרוב בשילוב עם מזונות אחרים, אם כי בשום פנים ואופן לא מומלץ להניק מכיוון שהיא מביאה אין ספור יתרונות, בין היתר ואף באופן פרדוקסאלי, מונעים עששת.
הסיבה לכך היא שהיא מכילה אנזימים ואימונוגלובולינים המעכבים את צמיחת החיידקים הגורמים לעששת. חלב אם נוטה להפחית את צמיחת החיידקים וייצור חומצות.
אך בסופו של דבר, תינוק שרק יונק עלול לקבל חללים אם נסיבות מסוימות מתרחשות (במידה פחותה מאשר אם הוא לוקח בקבוק). אך בפני עצמה להנקה אין תפקיד מכריע בהופעת עששת.
כדי למנוע ריקבון בקבוקים, אל תתנו לילד לבלות זמן רב עם הבקבוק (כצעצוע לאורך כל היום, עם מיצים…) או לישון איתו. לניקוי שיני התינוק, העבירו גזה או מברשת מיוחדת דרך השיניים לפני השינה, בדרך זו מנקים את שאריות החומרים העלולים לגרום לעששת.
