פאקו סואן: "רישום הוא חלק מחיי. אני מציירת מאז שהייתי ילדה ואני לא מעלה על הדעת את היום שלי בלי לצייר."

פאקו סואן הוא בן 35 ואחרי כמעט 20 שהוקדש לתשוקתו לרישום ריאליסטי, הוא חי כיום רגע אמנותי חשוב מאוד. וזה שבמהלך 2014 הוא יציג את עבודותיו החדשות במדריד, ברצלונה, מרבלה ולה לה קורוניה וגם יציג מחוץ לספרד. פאקו סואן החל לצייר ולצייר עם 5 שנים עודד על ידי סבתו ואז פעל לשלם עבור הכשרתו האמנותית על ידי רישום ומכירה של דיוקנאות ריאליסטיים בעפרון, פחם, עט ועט. הוא למד בפקולטה לאמנויות יפות ובשנת 1997 החל להציג את רישומיו בעיפרון, פחם וגרפיט בגלריות ובאולמות תצוגה בגליציה וגם במדריד, באליקנטה או בסן סבסטיאן. פאקו מגיע לפקס ומאס כדי להציג את עבודתו, את החוויה שלו, את הלמידה שלו ובעיקר את התערוכות שייערך בשנת 2014 ואשר נקראות. פרצופים להיות פרויקט אמנותי שלם מאוד וגלובליזציה המבוסס על דיוקן עיפרון מציאותי. פרצופים זה יכלול שלושה היבטים נושאיים: אקסוכילדרן, עם ילדים כמו גיבורים, Expowomen עם נשים כהשראה סלבריטאים שם הדמויות המוכרות הן הדוגמניות לעפרונות שלהם. פאקו סואן אוהב מוטו שמשמש כמוטיבציה ואומר ש"גדולה רק זה שאכפת לו ומפנק אפילו את הפרט הקטן ביותר. "

אילו סוגי רישומים אתה עושה ומה המטרה שאתה מתכוון להשיג?

במשך כשבע עשרה שנים אני מתמחה בתחום ריאליסטי ודיוקן עיפרון. התחלתי לצייר רק 5 או 6 שנים והמשכתי לשכלל את הטכניקה שלי ברצינות רבה יותר מחמש עשרה השנים בהן החלטתי להקדיש את עצמי לעולם הפורטרטיזם הריאליסטי והעכשווי. בתחילה התחלתי להכין אותם בדיו ולהשתמש בטכניקת נקודתיים. התחלתי בציור בעיקר של משפחה וחברים. התוצאות היו די מציאותיות אבל יותר ויותר דרשתי יותר מעצמי והייתי זקוק לתוצאות מציאותיות יותר. מגיל 17 ולפני שהתחלתי את הקריירה לאמנויות יפות בפקולטה לפונטדרה, כבר התחלתי לעשות את התערוכות האישיות הראשונות שלי עם רישומי פחם ריאליסטיים ואז העברתי את "הקפיצה" לעיפרון, עדיין מחפש ריאליזם גדול יותר ל העבודות שלי

מדוע בחרת לצייר כתחום אומנותי?

למרות שציירתי מאז שהייתי צעיר וגם בפקולטה, האמת היא שציירתי לאן שביטאתי יותר בקלות ולאן העברתי את כל מה שחשבתי והרגשתי. אני זוכר שחיקיתי את הציור, לצד סבתא מצד אמי, את דיוקנאות השמן והנופים שציירה על כן הציור שלה. היא נתנה לי לפני כמעט 30 שנה את עיפרון הראשון שלי, שקית השמן הראשונה שלי ומדריך לציור וציור שעדיין אני שומר אחרי שעזבתי אותנו. מבחינתי הרישום הוא חלק מחיי, מכיוון שתמיד הייתי מצייר מאז שהייתי ילדה ואני לא מעלה על דעתי את היום יום בלי לצייר. זה היה גם טיפול אישי נהדר עבורי מאז שהייתי צעיר מאוד וכמובן שאני ממליץ עליו לכולם.

עובד על עבודתו "אדריאן". עיפרון על נייר. (70X50 ס"מ). אוסף פרטי 2013

כמה זמן ציירת ומתי התחלת לעשות זאת במסירות מלאה?

אני מצייר מאז שהייתי קטן. בשלב בית הספר שלי כילד תמיד התבלטתי בנושא הרישום והשתתפתי בתחרויות רבות וזכיתי בכמה פרסי רישום ברמת בית הספר, אפילו הוענק לי לטיולי אימונים אומנותיים לצרפת ולגרמניה, להרחיב את הכשרתי, לבקר במוזיאונים רבים ו הכירו אמנים רבים ממקור ראשון. אני חושב שסבתא שלי, לפני שעזבה, עזרה לי לגלות את ייעודיי, אבל לאט לאט הבנתי שיש לי משהו בפנים שנבע ממני באופן שוטף וטבעי ושאני צריך להעביר אותו ולהביע אותו בעפרונות.

אם אני מסתכל אחורה, אני רואה את עצמי תמיד יושב בכיתה שלי או בחדר שלי מצייר עם עטים, עם עפרונות ועם טושים שחורים וכחולים. משכתי כל מה שעלה בראש, כל מה שהפריע לי, שתפס את תשומת ליבי, שהרגיע אותי או שגרם לי בעיקר להימנע מבעיות: נופים, פנים, גופות, בתים, מכוניות, אופנועים ובכלל כל מה שהתגעגעתי אליו בכל רגע.

כילד לא הייתי מודע לכך שהתחביב שלי יהפוך למקצוע היקר שלי

בגיל 9 או 10 התשוקה שלי לשרטוט הובילה אותי להירשם לשיעורי רישום כפעילות חוץ-לימודית, כדי ללמוד עוד על תחום זה שתפס את תשומת ליבי. בכל שבת בבוקר עזבתי את בית הוריי מוקדם ועליתי במדרון הארוך לבית הספר שלי כדי שמורה לשרטוט שלי ימשיך להסביר טריקים ומשאבים כך שהציורים שלי ישתפרו ויעשו פלסטיות וריאליזם. אני זוכר באותה עונה ששרטטתי חיי טבע דומם ודמויות יומיומיות רבות סביבי כדי ללמוד לעבוד על תחרה, מאזניים, צללים ונפחים. יצירה בהתחלה מונוטונית ודי משעממת אבל עם השנים הבנתי מה כל אותו שלב למידה ושיפור יעשה.

כאנקדוטה, אוכל להעיר כי יותר מפעם אחת עזרתי לחברי הכיתה לעבור את בחינות הרישום ולהכין את יצירותיהם האומנותיות, שכן מבחינתי זה היה יותר "תחביב" מאשר נושא. זה נכון גם שחיפשתי כמה כעסים של מורה שהתמסר לציור מתחת לספרים בזמן שהם הסבירו את השיעור. עם זאת, למרות העונשים האנקדוטיים והראשונים האלה, חלק מהפרופסורים שלי הזמינו לי אחר כך קריקטורות ואפילו דיוקנאות בשנים מאוחרות יותר. כיום יש לי זיכרון יפה ונעים מאותה תקופה עם 12 או 13 שנים בלבד והאמת היא שלא יכולתי לדמיין שאחרי יותר מ 20 שנה אוכל להקדיש את עצמי למקצועיות בעולם הרישום, הפורטרטיזם והאמנות הריאליסטיים. כללי אולי באותן שנים עשיתי את זה בלי שהייתי מודע לכך שהתחביב הזה יהפוך שנים אחר כך במסירותי ובמקצועי היקר.

האמן עם יצירתו "הנסיך שיצר חלומות". עיפרון על נייר. (50X35 ס"מ). 2013

מדוע אתה עובד ריאליזם ובעיקר, כך נדמה, אנשים כמטרה ליצירות שלך?

התייחסתי להרבה נושאים, אך בשנים האחרונות התבססתי על מה אני אוהב לעבוד ומה הוא מעביר לי יותר מכל, שהוא הדמות האנושית ודיוקן גברים, נשים, ילדים, תינוקות ואפילו חיות מחמד. זה הנושא של התערוכות האחרונות שלי ושל אלה שאחגוג בקרוב. המטרה שלי הייתה תמיד "להציג" את הגוף והנפש של כל אחת מהדמויות או הדוגמניות המוצגות שלי.

מדוע בחרת בעיפרון ושחור לבן ליצירות שלך?

יום אחד אני מקווה למצוא את עצמי חזק מספיק כדי להסביר ביתר פירוט מדוע החלטתי להסתדר בלי הצבע ליצירות שלי. זה סיפור ארוך מאוד אישי שמגיע מילדותי ובעיקר מגיל ההתבגרות שלי. זה היה שלב מאוד קשה וקשה בחיי, בו התרחשו בעיות רבות בתוך משפחתי וזה הוביל אותי להיות עצמאי ו"לעזוב את הבית לחפש את חיי "עם פחות מ 19 שנים ועד ליום של היום

מה שמשדר ומעודד אותי ביותר לצייר הוא הדמות האנושית

אני יכול לומר לך שמאז שהייתי בן 15 אני מוכר דיוקנאות דיו כדי שיהיה לי קצת כסף להוצאות שלי ובגיל 19 החלטתי לעזוב את ביתו של אבי כדי לשלב את עבודתי האמנותית עם עבודות אחרות שהייתי צריך להקדים. ככה הכל התחיל. לא יכולתי ללמוד את כל מה שרציתי כי המצב הכלכלי באותה תקופה היה קשה מאוד. אבי מעולם לא אהב את הרעיון שהחלטתי ללמוד אומנות ומעולם לא היה בעד "לבזבז את זמני" ברישום במקום ללמוד קריירה אחרת עם עתיד. זה משהו שאני זוכר עם מספיק כאב, ייסורים והרבה צער. אבי, איתו חייתי בשנותיי האחרונות לפני שחרפה את עצמי, תמיד היה רוצה שאתחל ללמוד אדריכלות, אבל משהו אמר לי שהייעוד שלי וגורלי יהיה לצייר, כמו שסבתא היקרה שלי אמרה לי תמיד: " פאקו, אל תפסיק לצייר. נסה לעשות ולחיות על מה שמשמח אותך. " ועד היום זה מה שאני מנסה כל יום בזמן שאני זוכר את זה, כאילו היה אתמול.

למה שחור לבן? מכיוון שתמיד הרגשתי "מזוהה ומוגנת" על ידי הצבע השחור, מבחינתי זה היה כמו "מגן הגנה", סוג של "מעיל כהה" רציני ודיסקרטי עבורי ועבודותי. שחור היה "הצבע החביב עלי" מאז שהייתי ילדה, אפילו להתלבש. החוויות שלי ודרכי ההוויה שלי לא אפשרו לי להזדהות או להתבטא בעבודתי באמצעות שימוש בצבעים, ורדפתי מאותו גיל להשיג "לכבד את הרישום בשחור לבן" לנסות לקבל את אותו פוטנציאל אקספרסיבי ואמנותי כמו כל עבודה שנעשתה בצבעים עזים ועזים. גם ציור בעפרונות היה הנקי והחסכוני ביותר להראות את "עולמי הפנימי". אמן אומנותי זקוק לאביב מקום פחות ופחות כלים לעבודה מאשר צייר או פסל.

ההשפעות הגדולות ביותר שלי הן אמנות ריאליסטית קלאסית. אני מעריץ עמוק מכל עבודותיהם של ולסקז ולאונרדו דה וינצ'י אם כי גם אני מושפע מאוד מהצילום העכשווי בשחור לבן, כמו זה של הצלם הגדול סבסטיאו סלגאדו. בעולם הרישום העכשווי ישנם קריקטוריסטים ריאליסטיים גדולים, של לאומים שונים ורבים מהם אפילו החברים שלי איתם אני חולק דאגות רבות הודות לכוח התקשורת של הרשתות החברתיות.

"לה פיט מארי". עיפרון על נייר. (50X35 ס"מ). 2013

אילו גדלים ותבניות אתם בוחרים לבצע את העבודות שלכם?

העבודות הקטנות ביותר שלי הן 50X35 סנטימטרים והגדולות ביותר הן 100X70 סנטימטרים, למרות שאני יכול להכין רישומים ודיוקנאות בהתאמה אישית של עד 200X200 סנטימטרים. זמן מימוש אחת מיצירותיי תלוי מעל כולם בשני הגורמים הללו: מתכונת היצירה והקושי הטכני שלה.

תלוי בגודל ובקושי, בדרך כלל לוקח כשבועיים לסיים את אחת העבודות הקטנות שלי ועד שמונה שבועות עבור העבודות הגדולות שלי.

היכן נוכל למצוא את העבודות שלך שהוצגו בשנת 2014?

השנה הבכורה של 2014 ב- 10 במאי שלי אקספוגירה ביציע Montsequi במדריד ואז אני אסע עם העבודות שלי למרבלה, ברצלונה, לקורוניה ובוודאי למולדתי מרין, במחוז פונטוודרה. התאריכים המדויקים של כל בכורה עדיין לא נסגרו אך תוכלו לראות אותם בקרוב בעמוד הפייסבוק והטוויטר שלי, שם אני מעדכן את העבודות שלי מדי יום, את תאריכי התערוכות שלי, עמלות חדשות וכו '.

"דמעות הרעב." עיפרון על נייר. (50X35 ס"מ). אוסף פרטי 2013

האם אתה עובד להזמין?

כן, אני עובד על עמלה במשך שנים רבות, כפי שציינתי קודם. במיוחד דיוקנאות של ילדים ומבוגרים. בשנה שעברה 2013 עשיתי במיוחד דיוקנאות רבים של ילדים שכן הם גם יהיו חלק שלי ילדים 2014. תערוכה נודדת על "תפיסתי האישית" על עולמם של ילדים, שתכונה בדיוק "ילדים: על ידי מזל או על ידי חרדה". תיארתי מספר ילדים בגילאים שונים, גזעים ושיעורים חברתיים. אני מאוד נרגש מהפרויקט הספציפי הזה, כי אני חושב שזה יהיה אקספוגירה מאוד רגשית ושהוא יעביר רגשות חיוביים מאוד בציבור. עשיתי בשנה האחרונה ליהוק יפה מאוד בו ילדים רבים התערבו כדי להיות מוצגים בתערוכה זו.

בנוסף לחזון זה על ילדים, בשנת 2014, אחשוף גם את הדיוקנאות שעשיתי למספר דמויות ידועות מעולם התקשורת, הקולנוע, המוזיקה, האדריכלות, האמנות והתרבות. הבכורה של תערוכה זו תעלה בגלריה Montsequi במדריד גם ב -10 במאי 2014 ובוודאי שאסע גם עם העבודות הללו למרבלה לפני הקיץ.

"האתגר הראשון שלי, החיים." עיפרון על נייר. (70X40 ס"מ). 2013

אילו מחקרים עשית?

כמו שאמרתי מילדותי ציירתי אבל ציירתי במיוחד. התחלתי כילד עם סבתי ובגילי בבית הספר למדתי בשיעורי רישום מחוץ לבית הספר. בגיל ההתבגרות שאבתי את לימודיו של האמן הגאליציאני הנודע נורברטו אולמדו שסיים את הכשרתי האמנותית עד שהתחלתי את לימודי בפקולטה לאמנויות יפות, שם במיוחד מורי לציור ואמנים ידועים ז'וזה רוזלו ומנואל מולד קיבלו את זה שעדיין רציתי הימר יותר על הרישומים שלי כדי להקדיש את עצמי למחר.

במהלך תקופת הסטודנטים שלי בפקולטה שילבתי הכשרה אקדמית עם התערוכות הקולקטיביות והפרטניות הראשונות שלי, ונבחרתי לקחת חלק בתחרויות אמנות קולקטיביות ורב תחומיות רבות. בהתחשב בחוסר התמיכה הכספית שלי להמשיך ללמוד וכתוצאה מהצורך להמשיך לבדי, לא היה לי ברירה אלא לעזוב את הלימודים בפקולטה כדי לקבל עבודה שתאפשר לי להגדיל את מקור הפרנסה שלי וכך אוכל להמשיך להמשיך ולחשוף, לחשוף היצירות שלי והימורים על החלום הקשה והמרוחק שלי שהיה לחיות על אמנות הרישום.

כפי שאתה יכול לדמיין, הדרך לא הייתה קלה או נעימה בכלל, עליי לעבוד על הרבה דברים בבת אחת, גם ביום וגם בלילה, אך למרות הכל, אני כל הזמן אומר שזה היה שווה את זה ובכל זאת שווה, שכן זה מה שמקרב אותי יותר ויותר לאושר שלי ולהגשמה האישית שלי. אני בן 35 ואני חושב שעדיין יש לי דרך ארוכה ואינטנסיבית. הדרך שבחרתי, זו שמעוררת אותי וזה שמניע אותי כל יום קצת יותר.

"לולה." עיפרון על נייר. (50X35 ס"מ). אוסף פרטי 2013

מה החוויה של פרסום חלק גדול מהעבודה שלך ברשתות חברתיות?

בשבילי זה היה אחד הדברים הכי טובים שקרה לי, באמת. מעולם לא דמיינתי שזה יתאפשר לפני הגעת האינטרנט והרשתות החברתיות. הצלחתי להגיע למקומות רבים בעולם תוך זמן קצר יחסית ולמרבה המזל עבודות העפרון שלי ידועות במקומות רבים ועל ידי אנשים רבים ללאומים שונים. עבורי זו כבר סיבה להרגיש מאוד שמחה והישג אישי ואמנותי גדול.

דרך רשתות חברתיות כמו פייסבוק או טוויטר אני מקבל ומרגיש כל יום את התמיכה וההערצה של חברים ועוקבים רבים החולקים ומעריכים את מסלול חיי באותה מידה שאני מעביר עם "רישומי הריאליטי" שלי, כפי שאני מכנה אותם .

הרשתות החברתיות אפשרו לי להפיץ את עבודתי בכל רחבי העולם

אני לא יודע אם זה יהיה הדרך הטובה ביותר, הכלי הכי שימושי או הפלטפורמה הכי מומלצת שיש להיות מוכרים ובעיקר מוכרים, אבל אמצעי ושדרה חשובים מאוד. בנוסף, במקרה המסוים שלי, הרשתות החברתיות עזרו לי מאוד לשתף את רגשותי דרך הרישומים שלי ותודה לכך היה מאוד משמח לקבל כל יום את האהבה והעידוד של כל האנשים שעוקבים אחר ההימור על העבודה שלך. . בנוסף, נכון שפתחתי גם דלתות רבות בעת קבלת הזמנות, הצעות לתערוכות של בעלי גלריות רבים, שיתופי פעולה עם אמנים אחרים, תערוכות צדקה, השתתפות בתחרויות וכו '.

"המסתור של הסוררים הקטנים." עיפרון על נייר. (70X40 ס"מ). אוסף פרטי 2013

מי היו אלילי הרישום הקטנים שלך ואיך התפתחת מאז הרישומים הראשונים שלך?

כפי שאמרתי לפני כן ההשראה שלי היו ולסקז ולאונרדו דה וינצ'י, במיוחד. אם הייתי צריך לבחור אפילו ביצירות האהובות עלי, לא הייתי מהסס לבחור את "זיוף הוולקאנו" ו"לאס מנינאס "של ולסקז," הסעודה האחרונה "של לאונרדו דה וינצ'י או את הציור המפורסם שלו ל"האיש הוויטראווי". בזכותם נהניתי לשרטט את הדמות האנושית, חיזויים, דיוקנאות, הבעת גוף של גברים ונשים, האהבה לחקר האנטומיה וכו '.

אחרים מהציירים האהובים עלי היו גויה, דקרוקס או גריקה, אם כי אני מתפעל גם מסגנונות אחרים כמו קוביזם, סוריאליזם ואפילו הפשטה, היכולת לדעת לחיות את יצירתם של פבלו פיקאסו, סלבדור דאלי, ברצלונה, מירו או אנטוני טאפיז. כולם תרמו רבות בהתפתחות האמנותית שלי, אבל אני בטוח שזה קרה למאה אחוז מהאמנים שמקדשים את עצמנו בגוף ובנפש לאמנות ריאליסטית. כל אחד יכול לקבל את ההשפעות האישיות שלו אך ללא ספק ישנם אמנים שהשפיעו עלינו וסימנו את כולנו. אני אוהב פיסול כמו גם את הקלאסי, הכי מינימליסטי ואוונגרדי. מאוד קיבלתי השראה לראות יצירות חיות כמו "אל דוד" מאת מיכאלאנג'לו, יצירות של צ'ילידה, ג'קומטי או ידידי הגליציאני הנערץ פרנסיסקו פזוס.

דיוקן לעיתונאית נאצ'ו מונטס. עיפרון על נייר. (70X50 ס"מ). אוסף פרטי 2013

מי מפנים בציור הנוכחי בספרד ובעולם לפי דעתך וקריטריונים?

בכנות, היום ההתייחסויות שלי לציור בספרד הן בשבילי קרלוס מורו וכרמן מנסילה. שני אמנים ויוצרים גדולים וותיקים. עם כרמן מנסילה, יש לי הכבוד להציג כעת בפרס הציור הלאומי אנטוניו דל רינקון מגוודלחרה בה הוענקה השנה כזוכה. בנוסף ישנם אמנים אחרים שאני מעריץ אותם ועוקבים אחריהם כמו גם מרקוס ריי, גליציאית כמוני ורובן בלוסו. בדיסציפלינה של ציור ובאופן ספציפי בפורטרט בספרד אני מעריך ואני מקבל השראה רבה מיצירותיהם היפות והמרהיבות של אנטוניו ביגואר (ציור שמן) או אלברטו פרושה (ציור דיגיטלי), Ascensión Serrano Martín (ציור שמן) ואנריקה דונוסו (ציור שמן), עמיתים אמנים וחברים שחיים את עבודתם בתשוקה.

מחוץ לספרד אני חייבת לומר שאני מעריכה עמוקות את עבודתן של עומר אורטיז, פאולו טרוילו, מגדה טורס גורזה, סיימון הנסי, אליזה מונקס, פסקואל פארה וכמובן דירק דז'ירסקי.

דיוקן קיקו מטמורוס הרננדס. עיפרון על נייר. (100X35 ס"מ). אוסף פרטי 2013

מהם הפרויקטים הבאים שלך?

הפרויקטים הבאים שלי לשנה זו הם בעיקר שלי expogira שנפתח בגלריה Montsequi במדריד וזה יימשך דרך מרבלה, ברצלונה ולא לה קורוניה. תערוכה אינדיבידואלית ומטיילת בה אני אחשוף את "רישומי ילדי העולם" וגם את דיוקנאותיי לדמויות ידועות מהארץ הזו ואשר בחרו בעפרונות שלי לצייר אותם: הסופר והעיתונאי נחו מונטס, הפרזנטור ג'וסוס ווזקז, השחקנית אנה מילאנו, המעצבת פרנקו קווינטנס, השחקנית אנה גלגלו מטבע, הצלמת מקסימו ארויו, האדריכל חואקין טורס או המספרה ויועצת התדמית אנטוניו גאריידו, משתף הפעולה בטלוויזיה קיקו מטמורוס ובן זוגו הדוגמן מקוקה ורבים נוספים.

דיוקן לפרזנטור ג'וסוס ווזקז. עיפרון על נייר. (70X40 ס"מ). אוסף פרטי 2013

במקביל לתערוכות שלי, כמובן שאני ממשיכה לעשות את העבודות והדיוקנאות שלי בסטודיו שלי בגליציה.

אני מסיים בהודאה פאקו סואן הזמן המוקדש לפקס ומאס, נדיבות תגובותיהם ומחויבותם לשתף את עבודתם. אנו מאחלים לו במיוחד הצלחות רבות בתערוכותיו בשנת 2014 ואנחנו מקווים שציוריו ויצירותיו ימשיכו להעניק לו שמחות רבות.