אני מודה, אחד הדברים ששנאתי בילדותי היה ללבוש "התליינים", כובעי הצמר שכיסו את פניך, סוג של הכלאה בין כובע לצעיף. זה היה לעזוב את הבית ולהוריד אותו ברגע שסובבתי את הרחוב השני, יכולתי להסיר אותו לפני כן, אבל כבר אחד יודע שהחזון של האמהות מסוגל לחצות את הקירות, עם גבול ברור, הנחתי ששלי יותר משני גושי בתים אינם הצלחתי לחצות, כך שזה היה "מרחק הבטיחות" שלי.
וזה לא נגמר שם, לא. הדבר הגרוע ביותר הוא שעכשיו אני זה שמלביש את זה על הילדים שלי, אבל זה לא מפריע להם. אבל אני בטוח שלא היו לי בעיות בילדותי אם סבתי הייתה הופכת אותי לאחת מאלה מוציאים להורג צמר רבותיי.
ויש גם גרסה להורים. אולי אוכל להתפייס עם ילדותי.
האם אתה אוהב את זה תליין צמר אבירי מאוד?
