אתם מבלים בילדות ובגיל ההתבגרות במחשבה שההורים שלכם טועים בהרבה דברים, אתם אומרים להם שאתם לא חושבים שזה לטובתכם ושאתם עדיין לא תבינו את זה כשאתם אבא, אתם חוזרים שלא תהיו שווים להם בעתיד ו בטוח שהם יכלו לעשות את זה אחרת וכשמגיע הזמן להראות להם ולהראות לך שאתה צודק, אתה הולך אתה מגדל את ילדיך באותו אופן שההורים שלך גידלו אותך.
את מה שהסברתי זה עתה, רוב ההורים הנוכחיים יכולים לחתום. הסיבה שזה קורה היא ששונה מאוד לראות דברים מצד אחד של המכשול לראות אותם מהצד השני, וכי חלוף הזמן, לטוב ולרע, גורם לכך שהמריבות הישנות נפתרו או נשכחו. בכך אני מתכוון שהורים רבים עושים עכשיו עם ילדיהם כמו שהוריהם עשו איתם, פשוט מכיוון שהם לא מודעים לכך שבזמן אחר הם הבטיחו שלא להיות כאלה.
זה נורמלי, וזה הגיוני
לפני שנכנס לנושא אני רוצה להבהיר שלא מדובר בערך המוקדש להאשמת מישהו באיך שהוא מגדל את ילדיהם. זה נורמלי, והגיוני לחלוטין, שבפעם אחת ילדים אנחנו בסופו של דבר להפוך להורים שלנובמה שהם היו. זה נורמלי מכיוון שהדרך היחידה שאנחנו יודעים להיות עם ילד, להיות הורים, היא דרך המודל שיצאנו הכי הרבה, שהוא לא אחר מזה של אמא ואבא שלנו. היו להם יחסי אם ובן, או אב ובנו, ובסופו של דבר העתקנו את ההתנהגויות שראינו כילדים, מיישמים אותם כעת כהורים.
האם אנחנו רוצים להיות ההורים שלנו?
אז השאלה, השאלה עליה עלינו לענות היא אם נראה לנו טוב בסופו של דבר להיות כמו ההורים שלנו ולחנך באותה צורה. התשובה היא כמובן לא כן או לא, כי בוודאי שהורינו עשו דברים נפלאים רבים עבורנו ומעננו. עם זאת, עלינו לזכור שאם היו אותם מצבים עליהם דיווחתי בפסקה הראשונה, אלה שבהם חשבנו שהם טועים בצורה קשה ובלתי הוגנים כלפינו, אולי היו דברים שהם היו יכולים לעשות טוב יותר.
הדבר החשוב הוא להיות מודעים לדרך החינוך שלנו
זה יכול לקרות שעכשיו, כשרואים מנקודת מבט בוגרת יותר של העובדות, אנו מבינים שכן, שהם באמת צדקו, למרות שזה יכול לקרות גם שאנחנו חושבים שהם טעו, ושרצינו לבחור להיות עצמנו ולא ההורים שלנו. האידיאל אם כן הוא לנסות לעשות זאת בדרכנו שלנו, הדרך שבה חשבנו שנהיה כשאנחנו הורים ואולי הדרך שמשמחת גם את ילדינו וגם אתנו.
אנו טועים פעמים רבות, אנו צועק עליהם כמו שהורינו עשו, אנו עלולים להתייחס אליהם או להתאמץ יותר מדי על דברים של מה בכך, כמו שההורים שלנו היו, אנו אולי לא יודעים לשלוט על העצבים שלנו ואנחנו הולכים על סבלנות, כמו שקרה גם להורים שלנו . העניין הוא שכשזה קורה הדבר החשוב הוא היה מודע לכך שהתנהגויותיהם של אלה שחינכו אותנו באים לידי ביטוי במעשינו.
בהיותנו מודעים אנו יכולים בסופו של דבר להכיר את ההתנהגויות, לעבוד אותן, לשלוט בהן, ומי יודע, לחסל אותן. ישנם הורים רבים שיכולים להסביר כי בהתחלה הם כעסו מאוד וצעקו וכעת הם למדו לספור לעשרה, לקחת את הדברים בצורה רגועה יותר ולפתור בעיות בצורה דיפלומטית יותר. הורים רבים בטוחים שהם יכולים להסביר שהם עושים דברים שהוריהם לא עשו, וחשוב מכך - זאת הם ההורים שכנראה היו רוצים שיהיו להם.
אני חוזר ואומר, הורינו בוודאי עשו כמיטב יכולתם או ידעו, וזו הסיבה שאנחנו עדיין אוהבים אותם. עם זאת, עלינו, כהורים, אחריות להיות עצמנו, ולא הם. עלינו להשתחרר מהאוטומטיזמות שמשאירות אותנו שלא במתכוון ברגעי לחץ להגיב בצורה בהתאם לנסיבות, עם מזג, סבלנות ועם פתרונות קונסטרוקטיביים. רק בדרך זו נצמח כהורים וכאנשים ורק בדרך זו נעזור לילדינו להתבגר ולהתבגר על ידי כך שנכוון אותנו כמדריכים בדרך, למקרה שהם ילכו לאיבוד.
נסה לזכור את ילדותך, נסה לחוש שוב מה הרגשת כשהוריך עשו את אותו הדבר שאתה עושה עכשיו עם ילדיך. נסה לראות שוב את ילדותך דרך זו של ילדיך ולנצל את כל אותם תחושות, במיוחד אלה שהכי כואבות לך לשבור את העבר ולבנות מתנה חדשה, כזו בה אנו יכולים לאהוב, לחבק ולנשק את ילדינו ככל שאנו רוצים, כזו בה אנו כנים איתם ועם עצמנו, מכירים את עצמנו לא מושלמים וליידע אותם כי אנו נמצאים, כזו בה, בנוסף, אנו כנים, ואנחנו יודעים להתנצל כשאנחנו טועים. יתכן ועם כל אלה ילדינו ילמדו גם בעתיד להיות הורים כנים, כנים ואוהבים, והורים שיודעים לנצל את פגמינו כדי להמשיך ולהשתפר.
