"התזונה בפליאולית הייתה בריאה הרבה יותר", מראיינת האנתרופולוגית קתי דטווילר

אנו מגיעים לפרק הרביעי והאחרון של הרחבה הזו ראיון עם האנתרופולוג קתי דטווילר, פרופסור באוניברסיטת דלאוור ומומחה לאנתרופולוגיה של הנקה והורות. הוא הסביר לנו כי משך הזמן הטבעי של ההנקה האנושית הוא בין שנתיים וחצי לשבע שנים ואין שום הוכחות מדעיות לכך שאפשרות לילד להיגמל בכל עת תפגע בו.

במשלוח זה נעשה שוחח עם פרופסור דטווילר על הורות והאכלה ואנחנו גם נבקש ממך להמליץ ​​על הספרים המעניינים ביותר לאמהות.

איזה ספר היית ממליץ לקרוא לאמא לעתיד?

"מדריך האישה המודעת ללידה טובה יותר" מאת הנסי גוט (עריכה. Ob Stare, 2008)

ואחרי הלידה?

המהדורה האחרונה של הספר בעריכת לה-לי-ליגה הבינלאומית, "האמנות הנשית של הנקה". המהדורה הנוכחית יצאה לאור בשנת 2010.

מה האם יכולה לעשות אם מסיבה כלשהי היא לא יכולה להניק, אבל רוצה להציע את כל הקשר וההיבטים הרגשיים של ההנקה?

זו שאלה מעניינת, שבה הייתי רוצה שיותר אנשים ישקפו. ישנם דברים רבים שאמא יכולה לעשות, כולל:

כדי להציע לתינוק את כל הקשר והקשר הרגשי של הנקה בעת נטילת בקבוק, האם תמיד תצטרך להחזיק את תינוקה בזרועותיה, ולהביט בו, לדבר איתו, לתקשר איתו ולחבק אותו, במהלך הצילום
.
  • האכילו את התינוק בתדירות גבוהה יותר, עם כמויות קטנות יותר אך תכופות יותר ממה שמומלץ בדרך כלל לתינוקות האוכלים בבקבוקים, בכדי לקרב את האינטראקציה של תינוק יונק.
  • הקפידו על התינוק במגע עור-עור כל כך אפשרי, לא רק במהלך הצילומים, אלא גם בזמנים אחרים.
  • אחוז בזרועותיך וחיבק את התינוק כשהוא פשוט רוצה למצוץ את המוצץ או האצבע של אמו, אפילו כשהם לא רעבים. זה יחקה את הנוחות שמציעה הנקה במהלך היום לרוב התינוקות המניקים. אני שונאת לראות תינוקות בני שנה מסתובבים עם מוצץ בפה.
  • לעולם אל תתמוך בבקבוק, או תחזיק אותו בזמן צפייה בטלוויזיה, קריאת ספר או שיחה עם מישהו אחר. למרות שאמהות מניקות לרוב עושות דברים אחרים בזמן ההנקה, כולל כתיבת ספרים או הוראה, זה יעזור לאם לקיים אינטראקציה טובה יותר עם התינוק שלה האוכל בבקבוקים אם היא תמיד תצטרך זמן להתמקד רק בתינוק במהלך הצילומים. . אם אנשים אחרים רוצים "לעזור" בתינוק, הם יכולים לעשות כביסה או לעשות את הכלים או לבשל או לנקות את האמבטיה.

איזו מין דיאטה יכולה הייתה האנושות ללכת לפני שהיה חקלאות?

לפני המהפכה הניאוליתית, תחילת הביות של צמחים ובעלי חיים, כל בני האדם חיו כציידים וכלקטים, וכמובן, חלקם עדיין עושים זאת.

התזונה של ציידים ולקטים נוטה לכלול מגוון רחב הרבה יותר של משאבי צמחים ובעלי חיים שונים במהלך היום או השבוע ממה שרוב בני האדם המודרניים אוכלים כיום, ובאופן כללי הם נאותים יותר מאז כל הנופים.

בשר מבעלי חיים גדולים אינו זמין תמיד, אך כשזה כן הוא נוטה להיות הרבה יותר רזה מבשר המתקבל מחיות בית מגודלות מסחרית.

אנשים שהם ציידים ולקטים, הם גם פעילים פיזית בהרבה מחקלאים ומרועים מושבים או אנשים שחיים בחברות תעשייתיות ופוסט-תעשייתיות.

האם תזונה זו הייתה בריאה יותר או שהיו חסרים תזונתיים גם כאשר לא היו תקופות של מחסור?

באופן כללי, התזונה בפליאוליתית הייתה הרבה יותר בריאה.

הוא סבל ממחסור תזונתי מועט או לא בגלל המגוון הרחב של המזון שנצרך. לא היו חומרים משמרים או צבעים או טעמים מלאכותיים, לא נוספו הורמונים או אנטיביוטיקה.

האוכל לא עובד יותר מדי. זה פשוט נחתך, נמחץ, בישל או צלוי על הגחלים; אלה היו האפשרויות היחידות לעיבוד מזון. והיו מעט מקורות סוכר, רק דבש וכמה פירות.

מה נוכל ללמוד מכך מבחינת הזנת ילדינו?

ובכן, זה תמיד רעיון טוב לספק לילדים מגוון רחב של אוכלים שונים מדי יום, ולהימנע ממזון מעובד יתר על המידה, כזה שיש בו מרכיבים מלאכותיים רבים ואחד שהוא מאוד מורכב או שיש בו הרבה תכשירים תעשייתיים.

אינני יודע אם למניעת התמכרות לממתקים יש הרבה תוצאות, אך הייתי מציע להורים להגביל את כמות הסוכר שנטלו ילדים, במיוחד משקאות. אז הייתי אומר לא למי סודה ומיצי פרי. ואני גם מאוד נגד צימוקים, הם כל כך מלאים בסוכר שזה נדבק לשיניים של ילדים!

האם יש ספר שאתה ממליץ להבין את הגמילה ובכלל את החינוך בתרבויות ובתרבויות אחרות שאינן מתועשות?

הייתי אומר שבעולם כולו יש פשוט וריאציה תרבותית אדירה מכל נקודות המבט של גידול ילדים. ספר מצוין לתת מושג על כך הוא "עולם תינוקות: מדריכים לטיפול בילדים מדומיינים לשבע חברות" מאת ג'ודי דילוש ועלמה גוטליב (2000).

זה נגמר הראיון של תינוקות ועוד לאנתרופולוג קתי דטווילר. למעשה, כשאני מסיים ראיון אני תמיד מרגיש הרגשה נפלאה, זו של הכרת תודה על הזמן שמומחה הקדיש לנו. היום אינטנסיבי במיוחד, למדתי המון ומעל לכל, אני מקווה מהלב שהעבודה הזו יכולה לעזור למשפחות רבות למצוא את החופש לגדל את ילדיהן כרצונן. תודה קתי, על עבודתך ועל מסירותך.