ימי הקיץ האלה נותנים לי זמן להאזין לרדיו ברכב וכפי שאחד נמאס לשמוע חדשות לא נעימות כי אני בוחר תחנת מוזיקה. ברדיו 3 התוכנית של חוסה מיגל לופז, דיסקופוליס, מדברת על עשור הסלע הזהוב כבר כמה שבועות, משנת 1966 עד 1975. חוסה מיגל לופז שומר על התזה שבסרט עשור בין 1966 ל -1975 הפך למוזיקה הטובה ביותר בתולדות הרוקכי אז זה היה קשור להתקדם, להתקדם, להתקדם ולהפוך כל אלבום טוב יותר מקודמו. הכרוז מאמין בכך לא ביקשו להשיג או להגדיר מותג, כפי שהוא נראה שקורה כיום, אלא הוא פיתח יצירתיות מוזיקלית.
וזה קצת ממה שרציתי לדבר עליו. איך מוזיקאים שומרים על יצירתיות כשהם מפסיקים להיות ילדים? קראתי גם ביאורים של יורוקובו על ג'ק ווייט, שבאופן בסיסי מסביר שרויטנה היא אויב היצירתיות וזו הסיבה שבכל קונצרט המוזיקאי מציב אתגרים, מכשולים, צופה מה יכול לקרות ואוהב לעבור את המבחנים. למקרה שיקרה. האתגר שלך הוא לעבוד קשה ולהוסיף מתח באמצעות משאבים שיכולים להקל על היצירתיות. ג'ק מציין שכשהוא עולה לבמה והכל מוכן לחלוטין, מה שאפשר להשיג הוא קונצרט משעמם.
בתוך באילו מוזיקאים אחרים נוכל לחפש כיצד נשמרת היצירתיות לאורך זמן?
לדוגמה, בתמונה אתה יכול לראות חואן דוג, השם שבחר סנטיאגו אוסטרון. הקריירה המוזיקלית של חואן פרו מלאה בהצלחות, והמאמץ והעבודה שמוסיקאי זה מקדיש הם כאלה ששיריו, מכל גיל, נותרו חיים, רעננים, עליזים, כנים ומאפשרים גם התפתחויות ועיבודים חדשים כ שב והנהל את האמן. הזדמן לנו לראות את חואן פרו בשידור חי לאחרונה. מופע בתיאטרון קטן, של אלה שעדיין מראים את הקשר עם הציבור למרות שכולם יודעים מיהו הגיבור הראשי. והרגע היצירתי, לפחות אחד מהם, הגיע כאשר חואן פרו הבין שהאקוסטיקה של התיאטרון מאפשרת לו לשיר בלי מיקרופון. ולשיר בלי מיקרופון, עירום בליווי מלבד הגיטרה של ג'ואן ויניאלס, הקול שלו והגלישה של גופו מבלי ליפול למגוחך יש צורך בניסיון רב, הרבה כישרון ולהיות קרוב מאוד למצויינות.
דוגמא נוספת לכישרון ויצירתיות היא ברוס ספרינגסטין שלמרות העובדה שהקונצרטים שלהם נשמעים מושלמים ועגולים מדי, היכולת שלהם לסבול שעות על הבמה והחוויה שלהם היא כזו שהמוזיקאים מסוגלים להתחיל עם כל שיר ובעיקר לעקוב אחר הבוס שלהם בכל מקום שהם רואים בו.
וכן ישנם קונצרטים משעממים שלמרות שהנגנים נפלאים, אמיצים ועם מסלול נהדר, אולם הם לא משדרים. הם משעממים, חסרי מהות ויכולים ליצור קיר אטום ענק בין הבמה לקהל. כשאתה רואה שמוזיקאי שהערצת ואהבת מגיע אליך, הרגע הזה גורם לך להיות עצוב ועצוב.
וזה שהיצירתיות נובעת מעבודה, מאמץ, מסירות, ניסיון וצריך גם לקחת סיכונים, לראות את האפשרויות כמו שג'ק ווייט אומר ולהעז להוציא אותן לפועל כמו שחואן פרו עושה. ולהיות מתמיד ולהתמיד כמו ברוס ספרינגסטין עושה.
אז כדי לעורר את היצירתיות של הילדים אתה יכול לבחור מוזיקה טובה, שירים טובים, אמנים טובים. העשור ההוא שג'וסה מיגל לופז העיר, דורש עדכון והשגת אחד מהתקליטים של אותה תקופה. בבית יש לנו כמה כאלה ובכל פעם שנוכל לא לפספס את ההזדמנות לתכנת אותם. אולי איזו פינת יצירה של ילדים מעוררת. וזה תמיד מעניין מאוד.
ב- Peques ועוד | ג'וזלה סנטיאגו וקוקה מללה בלה קאסה אננדידה תמונה | רעם
