הממשלה מתכננת להרחיב את מספר הילדים בכיתה לקיצוץ בהוצאות

המשבר הכלכלי נבע מהעשירים ועכשיו עלינו לפתור את העניים, במחיר כספינו ורווחתנו. זה הסיכום המהיר שנובע מכמות הקיצוצים שמבוצעות על ידי ממשלות מדינה ואזוריות, אשר בודקות את בריאותנו ואת חינוך הציבורי (אשר כשלעצמו לא היה טוב במיוחד בשיעורים של כישלון בית ספר די גבוה).

החדשות האחרונות בנושא חינוך ילדינו הן אלה הממשלה מתכננת להרחיב את מספר הילדים בכיתה להתקרב ליחס שהיה למבוגרים כיום כשהיינו קטנים.

מספר התלמידים בכיתה מוגדר כיום על 25 ילדים בבית הספר היסודי, שזה מספר הילדים בכיתה גם בגן, וב -30 ילדים בכיתה בתיכון. ובכן, הממשלה רוצה להגדיל את היחס ב 10%.

הם יכולים להיות בערך 30 ילדים בכיתה

מבחינת ילדי הגן, פירוש הדבר שבמקום ללדת 25 ילדים, יהיו 27 או 28 בכל כיתה. אם ניקח בחשבון שבחלק מבתי הספר בהם נרשמים ילדים רבים, עד 26 ילדים כבר נרשמים ל שיעור להכיל עוד כמה, הנתון יכול להתקרב ל -30.

אם אנחנו מדברים על חינוך, פחות זה יותר

ה- ANPE, UGT ו- CC.OO. הם הצהירו כי הרמות המתאימות כבר טובות וכי הגדלתן תגרום לנו לחזור להתגברות לפני עשרות שנים, כאשר היו יותר מדי ילדים בכיתה. אני, כאבא, כמובן מסכים עם האיגודים בגלל בחינוך, ככל שפחות ילדים בכיתה, כך ייטב.

פחות ילדים פירושם אינדיבידואציה גדולה יותר, זה אומר שמורים יכולים להקדיש יותר זמן לכל תלמיד ויכולים להתייחס אליהם בדרך פחות סטנדרטית ויותר בהתאם לאפשרויות והדאגות של כל ילד.

יותר ילדים יתכוונו שקשה יותר להתייחס אליהם כאל אנשים ייחודיים ושהוא נוח יותר (ואפילו הגיוני) בסופו של דבר להתייחס לכל התלמידים באותה צורה, להיפגע הן לאלה שהם יותר מפגרים והן כאלה שמתקדמים יותר ויש להם יותר חששות.

התלמידים של עכשיו אינם התלמידים של פעם

בטח יותר מאדם יחשוב שפעם היינו רבים בכיתה. זה נכון, אני זוכר שב- E.G.B. היינו 40 בסך הכל, לעג ממש אם נשווה את זה ל 25-30 עכשיו. למרות זאת, למדנו והמשכנו להתקדם.

עם זאת, טענה זו אינה תקפה מסיבה פשוטה: האוכלוסייה השתנתה מאוד, גם הילדים ודרך החינוך, ובכן, למרבה המזל. בזמני התנהגנו פחות או יותר בגלל שרבים מאיתנו חששו מהמורים שלנו. אני זוכר מורה שמשך את אוזניך, מורה שזרק את המחק אם הייתי רואה שאתה מדבר, ואחת אחרת שהעירה שבין הליכה והליכה באולמות הכיתה נהגתי להפיל את זרועי אם לא הייתי התנהגת באופן דומה, אם הם לא היו אגרסיביים או שלא הייתה שום אגדה עליהם, ידעת שאם משהו ישתבש הם יצרו קשר עם ההורים שלך, וזו לא הייתה מנה של טעם טוב.

כעת הורים רבים מעריכים את בית הספר והמורים ואינם רואים בעיה שלילדיהם יש התנהגות רעה. כעת מנסים מורים להשיג כבוד וסמכות ללא שימוש בעונש וללא איומים אבסורדיים, מתוך כוונה שילדים ילמדו להיות אחראים לעצמם ו כעת הקבוצות הטרוגניות הרבה יותר, עם סטודנטים ממדינות אחרות הזקוקות לזמן רב יותר להבנת הדיבור ולהשתלב בכל קבוצה. ברור שכפי שדברים בימינו, נעשה חינוך דק במידה ויושם אמצעי זה.

אני מצטער אבל לא, אני לא חושב שהממשלה מעוניינת יותר מדי בחינוך הציבורי שהיא מציעה לאזרחי המדינה.

וידאו: The Rich in America: Power, Control, Wealth and the Elite Upper Class in the United States (מאי 2024).