אנו ממשיכים עם שלנו קורס לידה ואבהות. היום אנחנו עולים הורות בהרמוניה, מושג שכדאי שיהיה ברור מאוד ואמור להיות מטרת ההחלטות שלנו, החלטות שעליהן להיות מבוססות עבודה אישית לפיתוח האמפתיה שלנו.
כפי שאמרתי בנושא קודם, הורות היא מרוץ רקע שתפקידנו כפול. מצד אחד אנחנו הסוכנים שעוזרים לילדינו להתפתח באופן מלא כאנשים, כלומר תקשור את חייהם להשגת המטרות שהם הציבו לעצמם וכדי לבנות את עצמם כאנשים מאושרים המכבדים ומכבדים אותם.
מצד שני החינוך זו הזדמנות שמעניקה לנו חיים, הורים, להשתפר כאנשים, לפתח את היכולות שלנו, לשבור סכמות לא בריאות וללמוד לתקשר טוב יותר, לבנות גרעין משפחתי בו כולנו מרגישים שמחים ויכולים לצמוח יחד בהרמוניה.
וכל זה מבוסס על היכולת שלנו לפתח מיומנות בסיסית להורות ולחיים: אמפתיה עבודה.
גדל בהרמוניה
משפחות הן יצורים חיים שגדליםלא רק ילדים גדלים, ההורים צריכים גם לצמוח באחריות רגשית כלפיהם ולהפוך לאנשים צודקים ומאוזנים יותר. בוגר, מה שנאמר לבשל, זה העסק שלנו ואם לא, מעט הם יכולים ללמוד מהדוגמא שלנו. כולנו יכולים לצמוח יחד בהרמוניה.
נחזור לילדנו בן השלוש עם התקף זעם אך תחילה ננתח את הבסיס של חינוך מטפח והרמוני, משהו שאנחנו מתחילים לבנות כשהוא עדיין תינוק.
כן יש לנו את הילד הזה השתתף מהתינוק כאשר הוא בכה למגע פיזי ואנחנו מאפשרים לו להתפתח באופן טבעי, נותנים לו חיבה כמו גם לדבר איתו, לשחק איתו ולאפשר לו להתנסות, הוא יגיע לגיל ההתפרצויות והשלבים המאוחרים יותר עם יכולת הרבה יותר לסמוך עלינו ו שאנחנו הולכים לפעול באמת במחשבה עליהם ולא רק לרצות להגיד לא לכל דבר.
עבדו אמפתיה מהפיוס עם ילדותנו
אמפתיה היא היכולת לשים את עצמנו במקום של האחר ולהבין את הסיבות והרגשות שלהם, לחוש אותם כדי להבין אותם טוב יותר. צעד ראשון הוא לעבוד אמפתיה כלפי ילד ילדותנו.
אם שכחנו איך הרגשנו כילדים כששלטנו ונדרשנו ציות עיוור עיוור, כבוד שמבוסס על פחד והרגשנו שמתייחסים אלינו בצורה לא הוגנת, זה הזמן לזכור זאת. זה לא נעים, זה כואב וצריך להילחם עם הרעיון שהגיע לנו, שאם הם לא היו גורמים לנו להשתתחל לסמכות מבוגרים היינו מצערים והאמונה שזה לא היה נורא כשאנחנו מרגישים עצובים או כועסים.
כאשר רעיון זה נמצא עמוק בתוכנו אנו יכולים לחשוב שההורים שלנו, למרות שהם טעו, כמעט בכל המקרים הם עשו זאת במיטב הכוונות, הם אהבו אותנו וניסו לעשות כמיטב יכולתם. זה מיישב אותנו ומאפשר לנו מבקר כדי להיות מסוגל לבצע ביקורת עצמית.
עבדו אמפתיה מהפיוס עם ההורים שלנו
שום דבר לא קורה, אנחנו לא בוגדים בהם, אם אנו מבינים שהם פוגעים בנו ושהיינו יכולים להיות יותר מאושרים או להיות מאושרים יותר אם היינו מכובדים ושומעים יותר. הם עצמם, בגלל האהבה שהייתה לנו אלינו, ראויים למאמצים שלנו להיטיב. אנחנו חייבים לעבוד אמפתיה מהפיוס הרגשי עם ההורים שלנו ומתוך הבנת הטעויות שלהם.
יתכן וההורים שלנו הם מאותו דור זה הפסיק להוריד את חגורתו ולהכות לפתור דברים. שלא פגעו בנו הייתה כבר מהפכה ענקית. הם היו אמיצים אם לא היו מכים אותנו מכיוון שאלפי הדורות הקודמים לא היו בעלי שום כישלון להעביר את פניהם של ילדיהם או להכות אותם. התוכניות כבר נשברו.
אם הם לא היו עושים זאת אולי עכשיו לא היינו יכולים לשאול את עצמנו אם לתת דג, להעניש, לצעוק או לקרוא לילד האידיוט זה לא בסדר. אני חושב שאניהתפלל שנתקדם כך שהחברה כולה תתקדםכמו שהיום התעללות בנשים מגעילה אותנו וזה נראה לסביהן משהו בלתי נמנע ולא כל כך רציני.
זה גישה אמפתית לא רק שזה יעזור לנו לשפר את ההערכה העצמית שלנו ולחבר מחדש את הביוגרפיה האישית שלנו, אלא שזה כלי בסיסי בכל ההתפתחות האנושית שלנו שישפר את היכולת שלנו לקיים אינטראקציה עם אנשים אחרים, שללא ספק, מביאה לנו יתרונות אישיים בכך שהיא גורמת לנו לחיות עם פחות קונפליקטים ועם פחות טינה. כולם יתרונות.
בואו לא נתבלבל בין אמפתיה לבין חוסר יכולת להציב גבולות לאחרים. דבר אחד הוא שאנחנו לא תוקפים, שאנחנו חושבים על הסיבות או הרגשות שמובילים את האחר להתנהג באופן שמפריע לנו ועוד אחד אחר מאוד שיאפשר לנו להיפגע או לתקוף. עלינו להבטיח את שלמותנו הרגשית ולטפל במצבי קונפליקט מבלי לתת לנו להוסיף או לפלוש.
אני חייב להתוודות שזה החלק הכי מסובך בתהליך מכיוון שללא עזרה של אהבה, להיות אמפטי זה לפעמים מסובך ואפילו בלתי אפשרי. אבל עם ילדינו יש לנו יתרון ועזרה עצומים, אנחנו אוהבים אותם ללא גבול ואין ספק שאהבתם אלינו.
ובנושא הבא נעסוק, בתוך שלנו קורס לידה ואבהות החלק החשוב ביותר בזה אני עובד עם אמפתיההקשר עם ילדינו.
