אנו ממשיכים עם החלק השני של שלנו ראיון עם הפסיכולוגית כריסטינה סילבנטה. בחלק הראשון רצינו להבהיר כמה מושגים הנוגעים להתנהגות של הורים ועל סוגי ההתקשרות שההתנהגות ההורית מייצרת אצל ילדים. בהתחשב בתוצאות שיכולות להיות התקשרות לא תקינה על בריאותם הרגשית של ילדים, אנו נמשיך להעמיק אותם המניעה.
האם גילוי בעיות התקשרות והשפעתן יכול להעלות את המצב למסלול ולמנוע השלכות חמורות יותר בבגרות?
תמיד אפשר לנתב מחדש מצב, אבל לפסיכולוגים ומחנכים לא היה מה לעשות. מלבד ההורים, דמויות אחרות יכולות ליצור קשרים מאובטחים: דודים, סבים, שכנה, המורה, המאמן. הדבר החשוב הוא שיש לפחות מישהו. ושמישהו יכול לפעמים להופיע בהמשך החיים. תמיד ניתן ליצור קובץ מצורף מאובטח חדש. למעשה זה מה שאנחנו עושים פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים לעתים קרובות בהתייעצות. אנחנו או מנסים להיות דמות התקשרות.
אילו בעיות אנשים שמציגים בפניך מגיעים בדרך כלל למשרד שלך?
קשיים להתמודד עם סיטואציה טראומטית, חוסר ביטחון, חוסר יכולת לקבל החלטות או להגן על זכויותיו של האדם. מצאתי מקרים רבים שעבודה על מצבים בהווה שיצרו חוסר ביטחון, אשמה, פחד, סצינות של קטנטנים, כולל תינוקות, נראו בוכים לבדם בעריסותיהם באימה גדולה, שהם לא היו מודעים להם עד אז וכאשר מתי הם התייחסו עם אמהותיהם, הם אישרו שזה קרה כשהם קמו לתחייה בהתייעצות.
איך האם יכולה לשבור את הנחיות ההורות שקיבלה?
הדבר החשוב ביותר הוא להיות מודע. מתוך מודעות, אתה יכול לפנות לעזרה ושינוי. אבל דפוסים אלה מושרשים עמוק, זה העולם שגדלנו בו ולפעמים הדפוסים הללו יכולים להופיע מבלי שהם מסוגלים לשלוט עליהם מהסיבה וזקוקים למעט סבלנות ונחישות כדי לעבוד אותם.
האם אנו סומכים על ילדינו ועל המסרים שלהם?
באופן כללי חונכנו להתעלם מההיבט הרגשי של תינוקות וילדים. נראה שהדבר החשוב הוא שמאכילים אותם, משתנים אותם, שהם לא חולים, והיתר הם ניסיונות לשלוט בנו או לתפעל אותם.
במציאות, החברה נמנעת מכאב ואי נוחות, בעיקר רגשית, איננו יודעים מה לעשות איתה, עדיף לסתום את הפה ולהסתיר אותו. כי זה מה שלמדנו מימי החיים הראשונים.
מה הסיבה לתת לילדים לבכות?
בדיוק מכיוון שההיבט הרגשי ממוזער, מכיוון שמעולם לא מדברים על השלכותיו, אם כי הראיות המדעיות הראו את ההשפעה השלילית של נתינתם לבכות במשך שנים. הם מפחדים להיות בשליטה ומניפולציה, מכיוון שהמידע שנמסר לנו היה סותר.
נראה כי אהבה ותשומת לב גרמו לאנשים רעים ומניפולטיביים, כאשר זה הפוך, ואינם מטפלים בהם זה כאשר זה הופך אותם למניפולטיביים.
האם זה גורם לטראומה שתאפשר לך לבכות?
כן, אנחנו לא מדברים על זמן שאנחנו נמצאים בשירותים או במטבח, אנחנו מדברים על משהו רציף ושיטתי.
ולהעניש או להכות בלחי?
אותו דבר, מכיוון שהמסר הוא שאתה לא שווה את זה, אני לא מכבד אותך, אתה לא מכבד. אם אתה רוצה להשיג משהו, אתה צריך לעשות את זה ככה.
מהי טראומת התקשרות?
זה מה שאנו מכנים כל פגיעה או נזק רגשי בין התינוק לדמות ההתקשרות שלו, בין אם בגלל אובדן ובין שלא ביסס התקשרות בטוחה. זהו הבסיס בו נוצרות הפרעות פסיכולוגיות רבות, אם כי לא רק ההתקשרות היא הקובעת המוחלטת, זוהי הקרקע בה הצמח גדל.
האם הפחד שמשהו רע יקרה לבנו יכול למנוע מאיתנו לאפשר לו לצמוח?
הביטוי הוא שהפחד מראה לו שהעולם אינו בטוח, הוא לצמוח בעולם שאינו בטוח, וכי יש צורך להיות תמיד בכוננות כדי לשרוד. התבגרות תגדל, אך עם חוסר ביטחון, וחוסר הביטחון יגרום לך לא לנסות, לא ללמוד. חסרים הזדמנויות נפלאות.
אני כבר שנים אימה חוששת ואני מאשים אותו בטראומה של הריון ולידה טראומטיים מאוד, בהם חשבתי שהבן שלי יכול למות. התקשיתי להיות מודע לכך ולהתגבר עליו, להבין אותו כחלק מחיי וללמוד מזה. איך להבין שאנחנו מעבירים את הפחדים שלנו?
התבוננות בעצמנו, כיצד אנו מגיבים כאשר ילדינו בוכים או מתאהבים. התבוננו גם בילדינו, כיצד הם מתמודדים עם סיטואציות חדשות, אם הם יכולים להירגע, או שזה עולה, אם הם זקוקים לנוכחותנו ללא הרף מעבר ל 3-4 שנים, אם הם אדישים לחיבה חיובית או לנוכחות שלנו.
למרות שצריך להסתכל על הכל בכללותו.
מניעה היא חיונית, נכון כריסטינה?
תמיד. זו הסיבה שאני תמיד קורא לאמהות או לנשים בהריון לקבל מידע מבוסס ראיות, וזה לא יותר מאשר לאשש את מה שאמהות חשות. אם כי לפעמים זה מסובך מכיוון שאנו מזוהמים מדי עם דעות קדומות ומידע רע.
איזו עצה היית נותן לאישה כדי שתוכל ליצור קשר עם הילד שלה קשר קבוע?
תן לו ללכת אחרי האינסטינקט שלו, להקשיב ולהקשיב לרגשותיו. אם הבכי או הדרישה של תינוקך עולים עליך, בקש עזרה, מהסביבה שלך או באופן מקצועי. הקיפו את עצמכם באמהות או אנשים אחרים המעניקים לכם תמיכה וביטחון.
שלתינוק שלך יש תמיד סיבות אם היא בוכה ושהיא מטפלת בו, שתינוקות לא מפונקים על ידי לקיחתם בזרועותיהם, הם יתקלקלו כשאתה לא לוקח אותם.
וכדי להתגבר על לידה טראומטית?
פנו לעזרה מקצועית. טראומות לא נעלמות בקסם. בטיפול פסיכולוגי אישה יכולה לרענן מחדש את מה שקרה, יש לנו כלים עוצמתיים לעבד אותו, אנו יכולים למצוא שלווה, להיות מסוגלת לשמוע על לידות בלי לחוש כאב גדול בחזה, לראות את לידתה כחלק מחייה, ממנה למדה וצמח.
היכולת להפסיק להראות כמו האשם, אך כחלק מכל הנסיבות שהתרחשו, היכולת להתמודד עם עוד הריון ולידה ללא פחד, או להיות מסוגלת לעזור לנשים אחרות למצוא את דרכן מהשלווה והחוכמה של מי שיש להן בהרמוניה.
ובמקרה של אובדן הריון?
אובדן הריון הוא בדרך כלל אירוע טראומטי כל עוד אינך מקבל את התמיכה החברתית הנדרשת. אנו רואים שלזוגות שיש להם תמיכה במרכז הבריאות ובסביבתם, המאמתת את רגשותיהם, המלווה אותם מבלי לשפוט אותם או לכפות עליהם, יש דו קרב "מתוק" יותר, אם כי כואב לאבד תינוק לפני שנתן לו את ברוך הבא במקרים רבים, נדרש ליווי זהיר, בין מקבוצת עזרה הדדית שעשתה סיור דו-קרב קודם, או על ידי מומחה מקצועי באבל. לפעמים אובדן יכול להשפיע על הקשר עם הבנים והבנות הבאים, על כל הפחד במהלך ההיריון, על הנאמנות שאליה הוא עזב, על הפחד שמשהו יקרה לו. המוות משאיר אותנו ללא תחושת ביטחון, לא חמושים, ויכולים לגרום לשליטה ופריצה יתר.
נכון לעכשיו ישנם ספרים המוקדשים לנושא אובדן הריון, עמותות וחללים מתמחים ואנשי מקצוע מומחים שאליהם ניתן לפנות. יש להם מגוון אפשרויות, הייתי מראה להם לבחור אחת, כמה או את כולן.
סיימנו כאן, אסירי תודה על הזמן שהיא הקדישה לנו, אם כי, האמת, היינו ממשיכים לדבר עם כריסטינה על דברים רבים על רגשותיהם של אמהות וילדים. אני חייב לומר שאני יכול לראיין ולהכיר טוב יותר אנשים כמו הפסיכולוגית כריסטינה סילוונטה הם הופכים את העבודה שלי בתינוקות ועוד למשהו נפלא שמאפשר לי להמשיך לצמוח וללמוד. אני מקווה שזה קורה לקוראים שלנו אותו דבר.
