לאחרונה התחלתי את זה מסלול וירטואלי של הורות מודעת, בהם ברצוני לכלול את הכישורים שאני מחשיב שהם בסיסיים כהורים שיש לילדים שלנו. אנו הולכים לדבר היום על כעס ושליטה עצמית.
הוא דיבר בנושא הקודם על כמה חשוב לדעת לבטא ולהעביר את האהבה שאנו חשים לילדינו. חשובה כמו התקשורת של תחושה זו היא השליטה העצמית שלנו כשמצבים מציפים אותנו. כעס, הרגש הזה מלא השליליות וגורם האלימות הוא רגש רגיל ואנושי, אבל אני חושב שכולנו נסכים שאסור לנו לזחול דרכו ולפרוק אותו אצל ילדים.
גם נסיבות חיצוניות וגם הדינמיקה של מערכת היחסים שלנו עם ילדנו יכולות להוביל אותנו אליו להרגיש כעס, ונישאים על ידה, יש התנהגויות אגרסיביות או אלימות.
ואז אנו יכולים להצדיק את עצמנו בכך שאנו אומרים לעצמנו שהילד עלה עלינו, שהיינו מותשים או שיש לנו כל כך הרבה בעיות עד כי הסובלנות שלנו לתסכול היא מינימלית, או אפילו לומר שצעקות או שוטים לא פגעו באיש. אבל אני חושב לדעת הגורמים לכעס ולמידה לנתב את הרגשות השליליים האלה יכולה להועיל מאוד.
יכולות להיות סיבות ומצבים רבים הקשורים לכעס וביטויו. הדבר המעניין ביותר הוא להבין שהוא בדרך כלל מתגלה מהר, בלי הרבה פעמים מתבצעת הערכה קוגניטיבית קודמת.
הכעס מתפוצץ לפני מחשבה או אחרי מחשבות כמו הבזקים: המציאות היא שכעס נולד מתסכול היעדים שלנו (במובן כללי) או מתוך סלידה עזה מגירוי או סיטואציה שחיים. אם אין לנו מה שאנחנו רוצים, כעס עשוי להופיע.
תסכול כטריגר לכעס
התסכול בא כשאנחנו לא משיגים את מטרתנו. אם אי אפשר להשיג את המטרה אנו יכולים לחוש עצב, אך אם נחשוב במהירות כי מעשינו יכולים להוביל לכך, עולה כעס. דוגמא טיפוסית היא של שכנה שמעלה את המוזיקה בקול רם מאוד ולא נותנת לנו לנוח ואנחנו חבטות בקיר. אם ניקח זאת לחינוך, הדוגמא תהיה, למשל, של בננו שאוחז ברגלנו מבלי לתת לנו ללכת, או להפריע כל שיחה עם פטפוט מתמיד, או לבכות באי-נחמה מבלי לדעת מה לעשות כדי להרגיע אותו. אש דולקת בפנים ואנחנו רק רוצים לצעוק עליו בזעם.
עבירת הנורמות
גורם אחר של כעס הוא שים לב כי זכויותינו או של אחרים מופרות. בדיוק כמו שאנו חשים כעס כאשר אנו קוראים סיפור על רצח, אותו תהליך מעורר כעס אם אנו רואים מישהו מתגנב לתור בסופרמרקט. זעם העוול מלהט אותנו.
לפעמים אנו יכולים לומר כעס הוגן. אך אותו מנגנון מעורר כעס אם בננו מפר הפרה שאנו רואים בה בסיסיים, כמו כאשר, בטעות, הוא לקח טוש וצבע את כל קיר החדר. או גרוע מכך, אם הוא יכה את אחיו הקטן בכל פעם שאנחנו מסתובבים.
כהורים, עלינו להבין את הרגש שפולש אלינו. את הכעס, אלא גם לשנות את ביטויו, לא לאפשר לעצמנו להיסחף על ידי זה בצרחות או פגיעה בילד, ובאופן אגב, להעריך האם הנורמה שהעבירה באמת חשובה.
הכחדת המקרים שנלמדו
פירושו של גורם כעס זה שמשהו אנו רגילים לקרות בקבורה במעשינו זה לא קורה. דוגמה טובה היא המכונה שנתקעת כשאנחנו מכניסים מטבעות ובסופו של דבר אנו אומרים מילים נשבעים ואפילו נותנים לה בעיטה. זה קורה גם אצל ילדים: כשהם לא רוצים לאכול את מה שהם תמיד אוכלים, כשהם מתנגדים להתלבש או כשהם לא רוצים להירדם ברגע שעשינו את מה שאנחנו עושים כל לילה (אמבטיה, ציצים, סיפור ... מה שלא יהיה).
מצבים שליליים
לחיות מצב לא נעים פיזית זה הופך אותנו לפגיעים יותר לכעס. דוגמא לכך היא הסובלת מכאבי בטן כרונית, שתמיד במצב רוח רע וכל מה שמפריע לו. זה יכול לקרות לנו גם בהורות: אם אנחנו מותשים, יש לנו כאב או מחלה או אם הסביבה לא נעימה (חם מאוד, קר, אנחנו רעבים ...)
כשזה קורה עלינו להיות מסוגלים:להכריע את סיבת הכעס שלנו, שהוא לעיתים רחוקות הילד עצמו, שהוא פשוט להיות ילד וגם חי את רגשותיו ותסכוליו (שיש בהם). אתה צריך לעמוד ולנשום עמוק, להבין שהכעס הזה יותר מאשר לרצות שהילד ימהר, נובע מכך שאנחנו לא בריאים.
ולמרות שכעס הוא רגש שמדליק אותנו לפני שמעריכים את המצב באופן קוגניטיבי, אנו יכולים לשלוט בו ולא לפרוק אותו אצל ילדים.
לא כולם מגיבים אותו דבר
לא כל האנשים מגיבים אותו דבר לכעס. ככל שההערכה העצמית שלך גבוהה יותר ונרקיסיזם נמוך יותר, כך תוכל לשלוט בקלות יותר בביטוי הכועס שלך ותגיב לך פחות בתוקפנות או באלימות.
גם הסנקציה הקולקטיבית של הכעס זה קשור מאוד ליכולת שליטה עצמית. אם ההקשר שלנו מחשיב את אובדן השליטה בתוקף, תהיה לנו פחות התנגדות להרפות לעצמנו. זו הסיבה, למשל, וכבר בהתייחסות לאבהות, האופן בו ההורים מגיבים כשהילד מתסכל אותם תלוי הרבה בסביבה: כשאין צופים, אם חברינו אינם תומכי הלחי, אנו נשלט על עצמנו טוב יותר; אם לעומת זאת, הסביבה אינה רגישה במיוחד לביטויים השליליים של תסכול בילדים ודוגלת בקשיים בהם, ככל שיהיו ההגבלות שלנו לכעס אצל הילד.
ה נוסחאות לשליטה על הכעס שלנו ישנם רבים כלפי ילדים ואני מבטיח לכם שהם עובדים. קשר עם הילד הפנימי שלנו, שבור את המצב המתסכל, הזדהות מודעת עם הילד והקיף את עצמנו באנשים שלא מפטרים את כעסם אצל ילדיהם הם חלק מהתוצאות הטובות ביותר.
