היום, 25 בדצמבר, 2009, לפני 2009 שנים כי מרים הבתולה ילדה את בנה ישו. בכל שנה חוגגים לידה זו והיום, חגיגית ברחבי הארץ, נעשה תרגיל השתקפות כדי לנסות לדעת מה היה קורה לראש מרים הבתולה אם היא ילדה היום.
ההריון שלך היה נשלט על ידי אנשי ביטוח לאומי. היו לו כמה אולטרא-סאונד ובדיקות והיה מתעורר בלילה עם התכווצויות.
הרבה זמן הייתי מחליט, פחות או יותר, איך ואיפה ללדת. הוא היה חושב להוליד בבית, אולי בבית לחם, אבל משפחתו הייתה מזכירה לו כמה זה מסוכן לעשות משהו כזה, ובעיקר, הוא היה אומר לו ש"מה יגידו השכנים אם הם ישמעו אותך צורח ".
מריה הייתה אומרת ש"היא עוברת מהשכנים ", שהיא מכניסה את רחמה את בן האלוהים וכי אם לפני אלפיים שנה היא הייתה עומדת במקום שהיא יכולה, עכשיו היא יכולה לעשות את זה עם פרה ופרד מאחור אם היא תרצה.
אם מרים הבתולה ילדה בבית החולים
אם מרים הבתולה הייתה מחליטה ללכת לבית החולים, היא הייתה הולכת ברגע שהיא יכולה (קח את ילד האלוהים זה דבר רציני), אבל שם היו אומרים "את עדיין ירוקה מאוד", "תירגעי אישה, זה מראה שאתה פעם ראשונה" ו "לך ל בית שעדיין יש לך זמן מה "ומריה וחוסה היו חוזרות הביתה כדי לצפות להתכווצויות רצופות יותר.
לבסוף היא הייתה חוזרת כעבור כמה שעות, כשהיא תישאר בחדר ההרחבה להתפתח.
מריה הייתה נושאת תוכנית לידה, מכיוון שחברה אמרה לה שבתי חולים ספרדיים עדיין רחוקים מעט מלהעניק יחס מכבד לנשים בהריון, כי אצל רבים "הם גורמים לך לשכב להתפשט כשכי עדיף שיש חופש תנועה" וזה ככלל, הם דואגים ללידה כאילו נולדו והיא, מכבדת כמו שהיא, רגישה וקשובה, הייתה להוטה לקבל את אותה תשומת לב ולהתחשב ברצונותיה ובדאגותיה ככל אישה בהריון בריא שמגיעה ". למקרה שמשהו ישתבש ”ו לא בתור אישה בהריון שנחשבת לחולה שעל חייתה להיות מודרכת ולשבש את הלידה "כדי ששום דבר לא ישתבש.
או אולי למריה לא תהיה תוכנית לידה מכיוון ש"רופא, אני שם את עצמי בידי "והיא הייתה סומכת בעיוורון על כל ההמלצות של אנשי מקצוע מבתי החולים.
תהיה אשר תהיה הבחירה שלה, מריה הייתה אומרת להם שהיא שקלה ללדת בביתה, בבית לחם, ושאין לה שום כוונה לשכב כי גופה ביקש לשלב אותה.
אולי יגידו לך ש"אני כבר יודע, מותק, אבל אם אתה קם לנו לא נוח "או שאולי יהיה לך גינקולוג מודרני או מיילדת מעודכנת שתגיד:" קבל את מה שאתה רוצה, נתאים לך את עצמנו. "
אולי הייתי מדבר על האפיזיוטומיה
מריה הייתה מבקשת מהם לא "לחתוך את המין שלה", כי היא מעולם לא שמעה את זה, וגם לא ידעה שזה נעשה וזה נראה כואב ומיותר. הייתי אפילו מסביר שקראתי באיזה בלוג באינטרנט שהאפיזיוטומיה היא פרקטיקה שהיא יש לעשות זאת רק לכמה נשים וכי לרוב לדמעות יש פרוגנוזה טובה יותר.
מישהו היה עונה ש"זה תלוי בגניקולוג שם "והיא הייתה מופקדת באלוקים לבקש ממנה לגעת באחד שיודע ש קרע מתרחש ב 30-40% מהמשלוחיםבעוד שהאפיזיוטומיה נעשית ל 90% מהנשים שעוצרות בספרד.
עור לעור
המיילדת הייתה נותנת לה טריפטיך שכותרתו "עור לעור" בו תוכל לקרוא כי המחקרים האחרונים מראים שתינוק טוב יותר בשד אמה מיד אחרי הלידה וכי הנקה מבוססת בצורה טובה בהרבה מאשר אם זה נפרד, או 20 דקות, לשטוף, לשקול, למדוד, לנקב וכו '.
מריה הייתה מבולבלת ואומרת להם "האם זה אולי לפני שלקחת אותם?", מכיוון שהיא לא הייתה מבינה שבמשך עשרות שנים הילדים בילו את ימיהם הראשונים בחדרי בית חולים גדולים וקרים ושהם נלקחו רק עם אמם כמה דקות כל 3 שעות להנקתם וכי עד לפני מספר שנים הם הופרדו ונמסרו ליולדת נקיים, לבושים ו"מזוהמים "עם חיידקים לא ידועים (אחת הסיבות למגע בטרם עת עם האם היא זיהום של חיידקי אם, שכבר ידועים על ידי מערכת החיסון של התינוק).
האכלה בלידה
המיילדת תסביר שהדבר הטוב ביותר שהיא יכולה לתת זה השד, שמגן עליה מפני מחלות וזיהומים וכי "השד ניתן לפי דרישה", אולם שעות לאחר מכן, בחדר, אחות בוודאי הייתה אומרת כן , שזה לפי דרישה, אבל כל שעתיים או שלוש יש לוח זמנים ולתת כ 15 דקות מכל שד.
מריה הייתה המומה שוב, לא יכולה להבין מדוע דברים אלמנטריים כאלה מתוזמנים כאכלה ותוהה כמה זמן היא תצטרך לאכול וכמה שעות לשבת לעשות את זה.
הוא אפילו היה זוכר את כל אזרחי ירושלים ובית לחם שכמעט לא אכלו כלום ויראה כמה אבסורד נשמע לומר כי "יש לתת את האוכל בזמן מסוים."
אל תפנק אותו
אמה של השותף לחדר הייתה אומרת: "אתה לוקח את זה יותר מדי ואתה הולך לפנק את זה" ומריה הייתה שואלת "מה זה אומר." "אז אם אתה לוקח להם הרבה שלל, כי הם מתרגלים להיות בסביבה כל היום", הייתה האישה הטובה עונה.
דודתה של השותף לחדר הייתה מוסיפה: "שמעתי שעד שלושה חודשים לא מתרגלים" לתת למריה קצת יותר חופש למרות שמפילים את זה מאותו הרגע, עדיף שתקח את זה קצת.
אז מרי הייתה מסתכלת על ישו התינוקת, מלטפת את שערה הגלי, מנשקת את מצחה ו הייתי חושב שלא יכול להיות דבר נפלא יותר מילד שמבקש את האהבה והזרועות של אמו והייתי שואל: "ואם זה לא בזרועותיי, איפה אני משאיר את זה?"
"ובכן, בעריסה, או אם אתה יוצא החוצה בטיולון," הם היו עונים. ואז הם יסבירו ממה מורכבת טיולון והיא תתהה איך יתכן ש -2,009 שנות אבולוציה נתנו רק כדי ליצור מריצה לילדים.
או שאולי בכל זאת הייתי יולדת בבית לחם
אולי שום דבר מכל זה לא היה קורה והמריה הבתולה הייתה סומכת על אלוהים שישגיח על הריון ואמה של בנה ובסופו של דבר תחליט ללדת שם, בבית לחם, באותה צורה שהיא ילדה לפני 2,009 שנים. כלומר.
