בחלק מבתי הספר יש ככלל שהילדים לובשים מדים ואחרים לא. זה הופך את העובדה שלבוש מדים או לא אחד מהצעדים שמייצרים דיון בין הורים וזו הסיבה שאני רוצה לדבר על זה היום.
אחד היתרונות של המדים, לטענת המגנים על השימוש בו, הוא שמדובר בשובר שוויון. כל הילדים מתלבשים אותו דבר ואין הבחנה אפשרית או אפליה.
זו גם דרך לחסל כאבי ראש בבחירת בגדים ודרך לא לקלקל בגדי ילדים.
מלעיזים, או אלה מאיתנו המאמינים שילדים לא צריכים ללבוש מדים, מתווכחים כנגדה, באופן מוזר, זהה למגינים, שזה שוויון שוויון.
בחיפוש אחר חופש
בני אדם אנו נולדים להיות חופשייםלהחליט כיצד לחיות ולהיות, אפוא, אנשים ייחודיים.
עם זאת, עם החינוך שאנו מקבלים, נראה שכולנו יותר מדי, מכיוון שאנו נעים בטווח פעולה מצומצם, שנחשיב ממנו לנדיר ולכן נשלל ממנו.
הדבר המצחיק הוא שאנשים חדשניים, אלה שרוצים לשנות את החברה בה אנו חיים (ואני חושב שכולכם תסכימו איתי שלא יהיה שום דבר רע בשינוי) הם אלה שמביאים מוהל חדש, רעיונות חדשים, שהם לא קונפורמיסטיים ו הם דוחים את המערכת הנוכחית.
בית הספר מנסה לבצע הומוגניזציה
בית הספר כבר, כשלעצמו, סוכן שיוויון אדיר שבו כל הילדים מנסים להתנהג כמוהו ולעבוד בצורה דומה. אם נוסיף כי כולם צריכים להתלבש אותו דבר, מעט אנו נותנים לילדים להחליט ופחות יכולים לחשוב שהם שונים מהשאר ולמעשה ייחודיים.
יש להתייחס להבדלים בצורה שונה
ביחס להבדלים החברתיים שהמדים נמנעים מהם כביכול באומרו שעזיבת בית הספר מייעדת מחדש ילדים. יש ילדים שבאים לחפש אותם עם ה -4 × 4 ואחרים עם המרבלה.
לכן יש להגביל את ההבדלים הכלכליים של משפחות על ידי ביצוע עבודות חינוכיות כך ילדים מכבדים את עצמם מעל למצב הכלכלי או של מותג הביגוד שרואים (בעיקרון מכיוון שמי שעשיר היום יכול להיות עני מחר ובסופו של דבר מכיוון שלא צריך למדוד אנשים לפי מה שיש להם).
המשמעות היא שבבית עלינו לנסות לצחוק פחות על אחרים (וגם לבקר פחות) ולקבל קצת יותר גיוון של דעה וחברתיות, שילדים הם ספוגים אותנטיים שחושבים שמה שהם רואים בבית זה נורמלי ו הדוגמא הבאה.
בבית הספר יש לעבוד גם על סוגיות אלה, לנתק את השורש (להקדיש לדבר על זה כל עוד זה לוקח) כל לעג או חוסר כבוד כלפי חברי כיתה אחרים.
התירוץ של "אני לא יכול לעצור את השיעור לדבר על סוגיות אלה מכיוון שהנושא מאחוריי" אינו מועיל "משום הילדים הולכים בדיוק לבית הספר כדי ללמוד להיות אנשים. שחרור מההזדמנויות שמציע היום יום לגשר בין הבדלים בין ילדים יכול להיות דרך לקבל אותם לקרות.
מסכם
אני מודע לכך שהמדים הם פשוט בגדים, וזה לא אחד הפרטים החשובים ביותר של מה שיכול לקרות בבית ספר. חינוך מותאם אישית יותר, בו כל תלמיד יכול להחליט מה ללמוד ומה ללמוד, היכן שנחשפים הדאגות והפוטנציאלים של כל ילד שיש לחנך על סמך העדפותיו, יגרום לעולם להעשיר את עצמו באנשים שונים, אך יחד עם זאת משלים (אם מלמדים אותם לכבד).
המשך להילחם כדי שכולם יהיו שווים (ועם המדים נעשה צעד חשוב שכן בעיני ילד אף אחד לא שונה), זה להמשיך לשכוח ש מגיע לנו לחיות חופשיים ועם היכולת להחליט מה לעשות בחיינו.
