אני לא בעד תכנון סביבת "מעבדה" כך שילדים יגדלו עם המספר הגדול ביותר של התפתחות בהתפתחותם, אך נוח לדעת אם במקרה שיש קושי או עיכוב בהתפתחות, נוכל לשנות גורם כלשהו של ההקשר שלה כדי להקל על ההתגברות עליו.
זה המקרה של שפה, שבה יכולות להתרחש נסיבות בהן איננו מקלים על התפתחותה ואנחנו יכולים לשנות הרגל כלשהו לשם כך. על פי תחקיר בריטי שנערך לאחרונה, כיוון הטיולון משפיע על השפה מהילדים שלנו
במחקר הם פיקחו על הדרך בה הציבו ההורים את הילד בכיסא (בכיוון בדרך או כלפי האם) ועל היחס ששניהם היו (אם ובן) בפן התקשורתי.
הם הבחינו כי לעתים קרובות יותר היה למקם את הילד מול הרחוב, אך כאשר אוריינטציה זו השתנתה, הזדמנויות התקשורת הוכפלו.
יש היבט נוסף של החקירה שיוצר ספקות. הם ציינו שילדים שהסתכלו על הוריהם ישנו בתדירות גבוהה יותר מאלו שכיוונו את המסלול והאשימו בכך שהם יכולים להרגיש בטוחים יותר. אפשרות אחרת מתעוררת אצלי: שילדים שמסתכלים לעבר הרחוב קשובים יותר למה שהם רואים מכיוון שזה הקשר עם יותר גירויים (בהרחבה, גיוון וחידוש) מאלו שיש להם עם הוריהם, ולכן הם ישנים פחות .
מה שנראה מאוד הגיוני הוא שילד ינסה לתקשר יותר ככל שיהיו יותר הזדמנויות לאינטראקציה חזותית עם אנשי הפניה, כך שהשינוי הפשוט הזה (אוריינטציה של הטיולון) יכול להיות עצה טובה עבור אותם הורים מודאגים מכיוון ש ילדכם לא מתקשר מספיק או עם הכישורים שהוא צריך.
