חג המולד נגמר והגיע הזמן להצטייד (למי שרוצה) על מה שקרה בהם.
מצידי אני רוצה להגיב על שני דברים. הראשון הוא שאני יכול להבטיח לכם שבני קיבל יותר צעצועים ממה שמוחו ומרחב המחיה שלו יכולים להסתדר לפי כמה מהם נטשו, ולשני אני רוצה להתייחס לשיקוף (אישי לחלוטין ומועבר) בנוגע ל קבלת פנים ופתיחת מתנות שהכנתי את החגים האלה.
קיבלתי את הזבוב מאחורי אוזני ביום 25 וביום 6 אישרתי זאת. בזמן פתיחת המתנות של בני ג'ון, כמעט בן שלוש, הפתעתי את עצמי עם: "הו, כמה יפה!" במתנה הראשונה שפתחתי (ג'ון נותן לי אותם לפתוח אותם).
ואז הראיתי לג'ון את המתנה ואמרתי: "ראית כמה מגניב?" עליו השיב "כמה מגניב!" הוא פתח את המתנה, נתן לה שלוש-ארבע סיבובים והחזיר לי אותה. שם המוח שלי עשה זאת לחץ. התקשורת הלא מילולית של בני לא תאמה את המילולי ועם מעשה השיבה שלו הוא הראה לי את התחושה האמיתית שלו.
הוא אמר לי "כמה מגניב" בפשטות ופשוטה כי אמרתי לו שזה נראה מגניב, לא בגלל שהוא באמת חשב על זה.
המשכנו לפתוח מתנות והחלטנו להרהר בסצנה מבלי להתעדכן יותר. בכל פעם שפתחתי את ההורים שלי, האחים שלי ו / או אשתי הצהירו "אההה, כמה יפה!", "ותראו, זה נפתח כאן ויש יותר", "אהההה, ואתה יכול לעשות את זה ו זה אחר !! ”כולם עם קול תיאטרוני והתלהבות מוחצת.
ג'ון הגיב לכל זה בחיוך דעות קדומות (לפני המשפט), כלומר לפני שידע אם זה מביא לו אושר, באותו אופן שהוא אמר לי "כמה מגניב" בלי שיהיה ברור עדיין אם הוא אוהב או אפילו מה זה מה שהיה עליו לאהוב.
ואז חשבתי למה אנחנו עושים את זה? עם כל "כמה מגניב" או עם כל "הו, כמה יפה!" אנחנו לא מנסים להעביר את התנהגותנו הצבועה לעיתים קרובות לילדינו לפני אנשים שנותנים לנו דברים?
הבעת ההנאה שלנו מהמתנות שאנו אוהבים היא הגיונית, אבל לצפות את דעתם של הילדים ולהגדיל אותה בצורה מוגזמת כדי לנסות לגרום להם לחשוב אותו דבר או פחות הם מביעים את אותו הדבר, למרות שהם אולי לא חושבים אותו דבר, לא? האם זו דרך ללמד אותם לשקר? האם אין זו, בנוסף, דרך להתעלות לאינסוף ומעבר לחפצים החומריים והדוממים העולים לחיינו? זה לא לחנך בצורה מסוימת בצרכנות?
ילדים מחקים אותנו בהרבה דברים ואני (באופן אישי) מעדיף, החל מהיום, לחכות לבני שישפוט אם הוא אוהב משהו או לא ופשוט אומר: "תראה ג'ון, בשבילך" ו- "תודה על המתנה" .
באופן זה אני לא מתערב לדעתו של בני ומראה את הכרת התודה שלי לאדם שנותן, כך שבני ילמד להודות על המתנות בלי צורך לשקר (או ככה אני חושב). אני חושב ש"תודה, אבל אני לא אוהב את זה "עדיף מ"תודה, אני אוהב את זה" (אבל אני לא אוהב את זה).
מה אתה אומר אתה רואה אותו כמוני או שאני אהיה פרנואידית?
אגב, אתמול הביאו לי חבילה שהזמנתי (דיו למדפסת). ג'ון ראה זאת ודאי חשב שזו מתנה כי הוא רצה שנפתח אותה מייד. מעולם לא עשיתי את זה בחבילה כלשהי, אבל זה נורמלי, לפני יומיים הוא למד להעריך בצורה מוגזמת את כל מה שמסתתר בנייראנו המבוגרים מלמדים אותו לעשות זאת.
איור | ארמנדו בסטידה
בתינוקות ועוד | ספירלת חג המולד טמונה, ההורים משקרים לילדינו פעם ביום
