אותו דבר קרה לכל ההורים, הלכנו לעשות קניות ובדרך חזרה הבן שלנו שואל אותנו מה הבאנו לו או מתי הלכנו לכל משפחת הקניות בננו מתעקש שנרכוש לו צעצוע מסוים, באבל או משהו איתו התאהב, בכל פעם שאנחנו יוצאים לקניות, זה נראה כמו ילד אילן יוחסין.
האמת היא שהגישה של ילדים מובנת, עד שהם מלאו 7 שנים הם לא מבינים את מושג הכסף, וגם לא יודעים שאי אפשר לקחת דברים, אם לא צריך לשלם אותם. הם גם לא יודעים מה עולה להרוויח כסף, הם מאמינים שזה דבר שקל להורים להשיג, הם רואים שאתה קונה דברים ושפשוט על ידי מסירת כרטיס פלסטיק אתה יכול לקחת אותם משם וזה לעולם לא ייגמר.
לנו ההורים מוטלת האחריות לרסן את הרצון הזה לרצות את כל מה שהם רואים, עלינו ללמד אותם שכסף מוגבל במידה מסוימת, גם היחס שלנו לכסף יהיה לעזר רב. ישנם הורים שזורים ולא מחפשים את כלכלת הבית וזה הילד רואה, רוכש התנהגות של פחות אחריות ולא נותן חשיבות לערך הדברים. למרות שזה לא אומר שאנו חריפים עם ילדינו, עלינו תמיד להיות איזון ביחס לכלכלה שלנו ולאחריותנו. עלינו לנסות לחנך את בננו לערכי ההוויה, ולא לאלה שיש לו, לנסות ללמד אותו את ערכי האהבה והאהבה כמשהו חשוב באמת.
באשר לרכושו, הצעצועים שלו, ספריו וכו ', מלמדים אותו לטפל בהם, הפילוסופיה של "נשבר, אני קונה אחד חדש" אינה המדויקת ביותר, עליכם להבין את ערך הדברים.
מדי פעם הסבירו לו כיצד ילדים אחרים חיים עניים ואינם בר מזל מספיק שיהיו לו מה שיש לו וגם בעזרת מושג זה אנו יכולים ללמד אותו להיות תומך, צעצוע שהוא לא משתמש בו, מכנס שהפך להיות קטן יכול לשמש ילד נזקק. ערכים אלה יועילו כשתהיה גדול כך שהתנהגותך תהיה חמלה והבנה כלפי אחרים.
יכול להיות שאנחנו מדברים על הרבה דברים שיש להם בסיס ראשוני על הכסף ומכל אחד מהם היינו מקבלים הרבה נושאים שמסתעפים, הדבר החשוב ביותר הוא שכל נושא שאנו עוסקים בו הוא אחראי וטוב לעשות זאת כדי שהילד לא יערבב מושגים ו מחר להיות אדם ראוי לשבח.
