13 סיבות מדוע ילדים לא צריכים להשתמש ברשתות חברתיות

בספרד, הגיל החוקי לשימוש ברשתות חברתיות הוא 14. עם זאת, ישנם ילדים רבים שאינם נמצאים אפילו בגיל זה ויש להם פרופיל ברשתות החברתיות.

לכן אין זה מפתיע כי השבוע ידענו כי 97 מומחים שלחו מכתב למארק צוקרברג ובו הוא מבקש להסיר את אפליקציית פייסבוק Messenger Kids. למי שלא יודע זאת, מדובר באפליקציית העברת הודעות עבור הקטנה ביותר בבית, לילדים בין שש לשנים עשרה שנים.

אבל כל זה משאיר רק שורה של סוגיות על השולחן ניכרות. האם ילדים צריכים לעשות שימוש ברשתות חברתיות כשהם באמת לא יודעים כל מה שהפרסומים שלהם יכולים להביא? אילו סכנות אמיתיות כרוכות ברשתות החברתיות עבור ילדינו? יש כל כך הרבה אלמונים, לכן אנו מציעים 13 סיבות מדוע ילדים לא צריכים להשתמש ברשתות חברתיות.

הם לא יודעים מהי פרטיות

ילדים אינם מודעים לאובדן הפרטיות שמגיע פשוט להעלאת תמונה לרשתות חברתיות או להעיר הערות לחבריהם שכולם יכולים לראות. באמצעות פוסט פשוט לכאורה אתה לא רק מעביר את הזכויות של אותה תמונה לפייסבוק אלא אתה יכול גם לספר לכל אנשי הקשר שלך היכן אתה נמצא.

אחת הסיבות שמומחים להפנות מכתב זה לפייסבוק קשורה במדויק למושג הפרטיות. לילדים אין הבנה מלאה מה זה. עם זאת, יש לזכור כי פרטיות היא דבר שיש לשמור על כל פלטפורמה חברתית, מעבר לפייסבוק.

שתף תוכן שעלול לגרום לבעיות

העלאת תמונה אם הפעלת מיקום גיאוגרפי יכולה להיות אמירת כל אנשי הקשר היכן אנו נמצאים. סוגיות אלה ותוצאותיהן האפשריות עדינות מאוד ונראה כי ילד עדיין אינו מסוגל להבחין בכך.

זה מוליד אי הבנות

באותה צורה שבה ביחסים בין מבוגרים התוכן הנקרא דרך הרשת מובן לעיתים באופן לא נכון במקרה של ילדים ניתן להכפיל זאת. הקטנטנים מנווטים בעולם שהם לא ממש מתמודדים איתם וניתן להכריח אותם להתמודד עם מצבים שאינם יכולים ואינם חייבים לעמוד בגילם הצעיר.

הם יכולים ליצור קשר עם זרים

תחת האנונימיות שמספקת הרשת, ילדים יכולים ליצור קשר עם זרים שאין להם כוונות טובות. קל להתחזות לאדם אחר, ליצור פרופיל שגוי ולזכות בביטחון של ילד בזכות חפותו. זה מסוכן מכיוון שמאחוריו עשויים להיות פדופילים או אנשים עם כוונות רעות. הרחקת ילדכם מהרשתות החברתיות תהיה דרך טובה למנוע דבר כזה להתרחש.

הם ילדים וזקוקים לזמן לשחק

גם אם ילדכם בן שש או שתים עשרה, הוא עדיין ילד וצריך זמן לשחק ולשחק עם חבריו. קידום קשרים אישיים ולא כל כך הרבה קשרים וירטואליים הוא חיוני. לקטנטנים צריך להיות זמן לשעות הפנאי שלהם ולא להקדיש את הזמן הזה לשהות ברשתות חברתיות, מבודדות וללא קשר אמיתי עם צדדים שלישיים.

הם יכולים להיות קורבן לבריונות

בספרד, INTECO ערכה מחקר בו נשאלו ילדים בגילאי 6 עד 16 שנים, כמו גם הורים ואפוטרופוסים על מצב זה. במחקר זה 5.9% השיבו כי היו קורבנות לבריונות ברשת, ואילו 2.9% אמרו כי הטרדו. האם נתונים אלה אינם מספיקים כדי למנוע מילדים מרשתות? הדבר הטוב ביותר להימנע מעוקבים ברשתות החברתיות הוא:
- הגדר את הפרטיות כך שאיש לא יוכל לגשת לחשבון אם זה לא איש הקשר שלנו.
- אין זרים בקרב חברינו הווירטואליים.
- דווח על כל עלבון או הודעה שעלולה לגרום לנו לחוש מושפלים. למרבה המזל, רשתות חברתיות כל יום פועלות לשיפור תרגולים מסוג זה למניעת הטרדה בפלטפורמות שלהם.
- היזהר במה שאתה משתף ועם מי.
- היזהר מאנשים זרים, אינך יודע מי מסתתר מאחורי הפטולות.
- לכל בעיה בקש עזרה.

הם יכולים להיות קורבנות של שיט או טיפוח

מה זה sexting? בעיקרון זה מתייחס לשליחת הודעות ארוטיות דרך הטלפון הנייד. הודעות שיכולות לשמש כסוג חדש של הטרדה. המציאות היא שהנתונים לא מפסיקים לצמוח וזה מצביע על ידי דו"ח של Net Children Go Mobile בסוף 2016 שמאשר כי 31% מהילדים בספרד בין 11 ל -16 התאמנו בשנה שעברה. הדרך המועדפת לשתף תמונות אלה היא באמצעות WhatsApp והדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצב זה היא באמצעות דיאלוג וקידום האוטונומיה בקבלת החלטות בקרב מתבגרים. ברור שהעיקר הוא להימנע מהתנהגות מסוג זה כדי לא להיות קורבן.

מה זה טיפוח? זו גישה הקשורה לפדופילים שמתיימרים להיות ילדים ברשת להתקרב לקורבנותיהם. התנהגות שהיא פשע בספרד אם בעקבותיה מפגש פיזי עם הקורבן.

הם יכולים להיות קורבנות של דיוג

ברשתות החברתיות כל אחד יכול להיות קורבן של דיוג וכמובן גם ילדים. כל מי שיש לו כוונות רעות יכול להעתיק את התמונה ולהתחזות לה. חוויה טראומטית שהם לא יודעים להסתדר ושהם לא צריכים לחיות בגיל הזה.

הם יוצרים מערכות יחסים לא מציאותיות

לפעמים דרך הרשת תוכלו ליצור קשרים וליצור קשרים שאינם קיימים מעבר למטרייה של הרשת. עליכם להיזהר עם זה כדי שהילד לא ייפול למציאות מקבילה בה עולמם ומערכות היחסים ביניהם נמצאים בעולם המקוון וחסר קשר עם העולם האמיתי.

הם חיים נחטפים על ידי המסכים

רשתות חברתיות גורמות להם להיות מודעים כל הזמן למסך כדי לראות את ההודעות האחרונות שלהם. ילדים שחיים חטופים על ידי מסכים לוקחים זמן מהעולם ומהחיים האמיתיים שבחוץ. אנחנו יכולים לדבר על אובססיה מוחלטת. למען האמת, מתבגרים, ובמיוחד נערות בנות 14 עד 16, הם המגזר הפגיע ביותר הסובל מננופוביה, מחלה הכרוכה בפחד מלהחזיק באינקומונידו דרך טלפונים ניידים או מכשירים טכנולוגיים אחרים, כך עולה ממחקר שערך האוניברסיטה הבינלאומית לה ריוחה (UNIR) ואוניברסיטת דהאוסטו.

מקדם אורח חיים בישיבה

השימוש ברשתות החברתיות הוא פעילות שבדרך כלל נעשית מול מסך ישיבה, ולכן אנו מקדישים מעט זמן לפעילות גופנית. חשוב לעודד משחק עם מגע אמיתי בין ילדים כצורה חברתית בריאה יותר עבור ילדינו. בל נשכח שבסופו של דבר הם ילדים ויהיה להם זמן לבלות שעות בישיבה מול מסכי מחשב.

הם מגלים אידיאליזציה של חייהם של אחרים

ברשתות החברתיות מוצג רק מיטב חיינו. אם ילדים נמצאים ברשתות ורואים הודעות מסוג זה, הם יכולים בסופו של דבר לאידיאליזציה של חייהם של אחרים. חיים שאינם אמיתיים או שהם פשוט לא שלך. זה הופך להיות מה שאנחנו מכירים כיציבה. דבר אחד הוא מה שאנחנו מפרסמים ברשתות החברתיות שיכולים להיות יפים מאוד ודבר אחר הם החיים עצמם.

עליהם ליצור קשרים אישיים פנים אל פנים

אתה זוכר מתי לא היו מוביילים או אינטרנט? ילדינו לעולם לא יזכרו. בימינו, צעירים מבלים יותר זמן בדאגה לעוקבים שלהם מאשר למערכות יחסים אמיתיות. באופן ספציפי, על פי מסקנות המחקר 'נוער ותקשורת. חותם של הווירטואלי, שבוצע על ידי מרכז ריינה סופיה למתבגרים ונוער, מרכז פרטי שנוצר על ידי קרן הסיוע לסמים (FAD), טכנולוגיות חדשות, אינטרנט ורשתות חברתיות הפכו להיות הכרחיים בתחום החברה ובמיוחד בקרב צעירים בין 16 ל 26 שנים. עד כדי כך שהם מודים "לחוש מבודדים, מבודדים ולא שלמים ולא היו יודעים למלא שגרה, להשתלב או להתרועע" אם לא היו להם אותם. עובדה מדאיגה, נכון?

זו הסיבה שעלינו לעבוד עם ילדינו כדי ללמד אותם להתרועע כך שהדרך העיקרית שלהם לבסס את מעגל החברויות שלהם היא החיים האמיתיים ולא העולם המקוון.

מכל הסיבות הללו, ילד לא אמור להיות בעל רשתות חברתיות, לפחות עד גיל ארבע עשרה. זהו הגיל בו ספרד כבר מאפשרת להשתמש בערוצים אלה. הילדים אינם יודעים מהי פרטיות או חשיבותה, ואף אינם יודעים מה ההשלכות שיכולות להיות לפרסומים והאינטראקציות שלהם ומחובתם של ההורים לעודד את האינטראקציה האישית של הילד ולא דרך מסך.