בספרד הייתה מזימה לפני עשרות שנים שבה נגנבו תינוקות שזה עתה נולדו כדי לספר לאמהותיהם כי נפטרו במהלך הלידה. זו הייתה תקופה נוראית שלמזלי הושארה מאחור, אך בה לפחות היא נעשתה כך שלכל דבר היה היגיון מסוים (האם האמינה שהתינוק שלה מת). אני אומר את זה על ההיגיון כי עכשיו גנבי תינוקות עדיין קיימים, אבל הם עושים את זה אחרת, באומץ, לוקחים את התינוק של אדם אחר וחוטפים אותו בטעות.
זה מה שקרה לאישה לפני מספר ימים בקניון בפנסילבניה, כשאישה אחרת פנתה אליה כדי לפתוח בשיחה, להשיג את אמונה, ובטעות היא השאירה עם התינוקת שלה. למזלנו מצלמות הקניון תפסו את הסצינה והם הצליחו לשחזר את כל מה שקרה בסרטון מדהים כמו שערורייתי.
התינוק היה בן שבעה שבועות
מה גורם לאישה לבצע עבירה שכזו איננו יודעים, אך בסרטון נראה כי בשלב מסוים היא החליטה שהתינוק הזה יהיה בשבילה. הוא מפסיק, מתחיל לדבר עם האם השנייה ומציע לו כמה מילים וחברות. האם, שהייתה עם שני ילדיה, בן שבע שבועות, מקבלת את ההזמנה לשוחח ושם האשם מסתובב ברגע שהיא תיקח את בנה.
זמן מה אחר כך, כשהאם יושבת עם ילדיה, החוטף לוקח את התינוק בזרועותיה במעשה שאולי אנו רואים בו נורמלי אצל נשים רבות: לרוב הם רוצים לקחת את התינוקות, להחזיק אותם בזרועותיהם זמן מה, לספר להם דברים נחמדים ו מערס אותם, כדי להחזיר אותם לבסוף לאמם. זו הסיבה שהאם לא חושדת בה.
עם זאת, בתקופה בה האם מקדישה זמן רב יותר לזקן, האישה מנצלת את ההזדמנות. אתה אפילו לא צריך לרוץ. מספיק לו להיעלם ממראה האם ולצאת לדרך שבה ברגע שיבין שתינוק שלו נגנב, הוא לא יוכל לדעת לאן הלך.
כך הוא מצליח לעזוב את הקניון כשהתינוק בזרועותיו.
המשטרה עצרה אותה שעות לאחר מכן
למרבה המזל, הפעם תכנית החוטף השתבשה, וזהו שעות אחר כך המשטרה מצאה אותה. היא הודתה שהיא מצטערת על מה שעשתה והתנצלה על מה שקרה. התינוק הוחזר בשלום ושלם לאם, אם כי הפחד שהיא לקחה כבר לא נלקח מאיש.
ועכשיו מה, עלינו להאמין בכל הזרים?
ובכן כן, אולי כן. ולא כמו לא לתת להם אפילו לא להתקרב אלינו לדבר איתנו, אלא בצורה כזו אנחנו לא חושבים שטוב שייקחו את התינוק שלנו. או לפחות שאם הם כן מאפשרים לנו לחשוד במעט ובכך לא להוריד מהם את העיניים.
אנחנו ההורים האחראים והאחראיים להבטיח את שלומם של ילדינו מכיוון שהם אינם מסוגלים להבחין מי יכול להיות מסוכן ומי לא מסוגל, בעיקרון מכיוון שהם לא יודעים שיש אנשים רעים בעולם.
