האם אתה מאלה שקראו לילדים שלך סיפורים לפני השינה? מחווה זו תהיה משהו שתזכרו כל חייכם, בהנאה וברגש. בטח שזה קורה לך אם הם קוראים אותך בילדותך. אם להפך, אתם כבר לא קוראים לילדים שלכם, עליכם לדעת שהם יאהבו אתכם לעשות זאת.. זה אפילו לא משרת את התירוץ שהם כבר יודעים לקרוא אותם לבד.
על פי סקר שפרסם המו"ל לילדים Scholastic, 20% מההורים מפסיקים לקרוא בקול רם לילדים שלהם לפני גיל תשע או כשהקטנטנים החלו לקרוא בעצמם, אך הרוב המכריע של הקטנטנים היו רוצים הם המשיכו לספר סיפורים.
באופן ספציפי, כמעט 90% מהילדים בגילאי שש ושמונה אוהבים או אוהבים להיקרא על ידי הוריהם (או שיקראו להם). המחקר גילה כי 83% מהילדים נהנו מאוד לקרוא קריאה ו 68% אמרו שזו הייתה תקופה מאוד מיוחדת עם הוריהם.
בגיל ההתבגרות, כשאנחנו מדמיינים אותם זורקים את הספר בראשנו אם ניגש אליהם מתוך כוונה לקרוא אותם, הם ממשיכים לזכור את רגעי העבר הללו יחד וכמעט 80% מהצעירים מציינים שהם אהבו או היו רוצים שיקראו אותם.
אלה הם הסיבות שהילדים הכי תרמו להסביר את הטעם הזה לקריאת ההורים:
- זו (הייתה) זמן מיוחד שאני מבלה (מבלה) עם אמי או אבי.
- כיף (היה).
- זה (היה) מרגיע שהם קראו לי (קראו) לפני שהם הולכים לישון.
- אני אוהב (אהבתי) לשמוע את הקולות השונים של הדמויות.
- אני אוהב (אהבתי) להקשיב לספרים שיכולים היו להיות לי קשים בלבד.
- אני אוהב (אהבתי) לדבר על הספר עם מי שקורא אותי (קרא).
- אני אוהב (אהבתי) לא צריך לקרוא בעצמי.
יהיה זה ככל שיהיה, ואפילו עם סיבה "שובבה" יותר, אין ספק ברגע הקריאה המשותפת רואים ילדים משהו חיובי מאוד וכך זה צריך להיות גם עבורנו. במקרה שהיה חסר לנו סיבות, אפילו רופאי ילדים ממליצים להורים לקרוא לילדים כל יום.
מכיוון שלמרות היתרונות הידועים של קריאה, על פי מחקרים אחרים, רק 13% מההורים קראו סיפורים לילדים שלהם לפני השינה. חוסר זמן, עייפות או העובדה שילדים כבר קוראים לבד הם חלק מהסיבות. ולמרות שהסיבות הללו משפיעות עלינו גם בבית ולא בכל יום שאנחנו יכולים לקרוא לבנות, אנחנו כן מנסים לגרום לזה לקרות מספר פעמים בשבוע.
סיפורי השינה מעוררים את המוח (במיוחד החלק האחראי על תפקודי הדיבור, הכתיבה, המתמטיקה וההיגיון), הדמיון והידע. הם יוצרים דימויים המקשרים למילים, מרחיבים את אוצר המילים שלהם ומרגיעים.
יחסי הגומלין מתחזקים וילדים, למרות שהם אינם יודעים לשים את השמות הללו, הם ברורים וזה מה שחשוב להם ביותר: הקטנים אוהבים שהוריהם יקראו להם סיפורים לפני השינה ואלו שכבר אין להם את זה, מתגעגעים לזה. האם אנו מעזים לקחת מחדש את הסיפורים בלילה?
