אולי קיבלת, כמוני, ויראלי מ WhatsApp מרגש מאוד עם סיפור יפהפה תומאס אדיסון ואמו אנקדוטה שהציפה את הרשתות החברתיות מנייד למובייל ושתהתה עליה מה באמת והעניקה לנו השראה לחקור גאונים ובית ספר. אנו אומרים לך:
אומרים יום אחד תומאס אדיסון, שהיה אחד ממציאי המאה הגדולים ביותר, חזר הביתה ונתן לאמו פתק. הוא אמר לה."המורה שלי מסרה לי את הפתק הזה ואמרה לי פשוט למסור אותו לאמא שלי." עיניה של אמה היו מלאות דמעות כשקראה את המכתב שהביא לה בנה. הוא קרא את זה בקול רם לבנו:
"בנו גאון. בית הספר הזה קטן מדי בשבילו ואין לנו מורים טובים ללמד אותו, בבקשה ללמד אותו."
שנים רבות אחר כך נפטרה אמו של אדיסון, ויום אחד אדיסון התבונן בכמה דברים ישנים במשפחה, הוא ראה נייר מקופל במסגרת של ציור על השולחן. הוא לקח את זה ופתח אותו. על הנייר נכתב "הילד שלך חולה נפש ואנחנו לא יכולים להרשות לו לבוא לבית הספר יותר." אדיסון בכה שעות, ואז כתב ביומנו: "תומאס אלווה אדיסון היה ילד חולה נפש, אך על ידי אם גבורה הוא הפך לגאון המאה."
פרסום
איננו יודעים אם סיפור הפתק נכון או לא, מה שנכון הוא שתומאס אדיסון, כמו גאונים אחרים בגילאים שונים, היו בעיות בבית הספר. כך, למשל, אוילר או פסקל, שניים מגדולי המתמטיקאים בהיסטוריה חונכו גם על ידי אביהם.
גאונים כמו לאונרדו דה-וינצ'י ופבלו פיקאסו, דמויות ראויות לציון כמו אגתה כריסטי, סבלו מבעיות למידה רציניות בילדותן, וסברו כי לחלקן היו בעיות דיסלקסיה או הפרעות קשב וריכוז (ADHD), מה שגרם להן לא להבין מה הוסבר להם ולא הצליחו לעמוד בקצב ההשכלה המוסדרת שניתנה באותה עת בבתי הספר.
החשיבות של ראיית הפוטנציאל של הילד
אם לכל האנשים האלה יש משהו משותף, מלבד המצוינות שלהם, זה זה המערכת לא ידעה לראות את גאונותה. הם היו ילדים עם לקויות למידה ועם דרך לראות את העולם שהיה רחוק למדי מהדרך "הרשמית" בה לימדו. רבים נאלצו לעזוב או ללכת להתפורר מבית ספר לבית ספר אחר, עד שהצליחו להתמסר למה שהם נלהבים ממנו.
אגאתה כריסטי מעולם לא למדה לכתוב טוב ונאלצה להצטרך להכתיב את הרומנים שלה.
לדוגמה, אגאתה כריסטי מעולם לא למדה לכתוב טוב ונאלצה להכתיב את הרומנים שלה.ברור שבמקרים רבים, התמיכה של הוריהם והמאמץ שעשו, הפכו את אותו ילד שרבים כבר קיבלו כמובן מאליו ושהחברה סימנה עוד אחד מהערמה גדלה בטוחה בפני עצמה ויכולה לפתח את ילדם פוטנציאל נפלא. מה היה קורה לחברה הנוכחית שלנו אם אמו של אדיסון, אביו של פסקל או סבא של גרהאן בל היו מוותרים עליהם גם אם הם לא היו מעודדים אותם להמשיך להילחם ולהתמודד עם מצוקות ובעיות שלהם?
בשונה הוא המקום בו השינוי הוא, ההתקדמות
במשך מיליוני שנים הטבע עצמו מלמד אותנו כיצד השונה בסופו של דבר מהווה הזדמנות חדשה לאנושות להתקדם. זה היה הבדל עם אבות אבותינו שאפשר לנו להסתגל טוב יותר לסביבה, או שגרם לנו לתת הפסקה באבולוציה, זו הייתה מוטציה שאפשרה לנו לצאת מהמים. נכון שהרבה פעמים ההבדל הזה אינו מרמז על שיפור וכי פעמים רבות, בטבע עצמו, היות שונה זה מינוס, בעיה עבור מי ששונה, אך לא בהכרח צריך להוות איום על השאר.
להיות מחונן בסופו של דבר מהווה בעיה עבור ילדים רבים
אנו יודעים כי 80% מהילדים המחוננים נכשלים בבית הספר בגלל חוסר תמיכה ומוטיבציה. לא קל לזהות ילד מחונן בגיל צעיר, והנפוץ ביותר הוא לבלבל את הסימפטומים שלהם ואת היפראקטיביות, בעיות הסתגלות לבית הספר ואפילו אינטליגנציה נמוכה בגלל חוסר עניין בפעילות כיתתית. זו הסיבה שחשוב מאוד שילד עם מאפיינים אלה יגלה בזמן והקדיש את הזמן והמשאבים הדרושים כדי לפתח גם את הפוטנציאל שלהם.
זה אותו דבר שקרה לרבים מהגאונים הגדולים של האנושות, מה שגרם להם להתחנך על ידי משפחתם ובסופו של דבר לומדים את עצמם כאשר לחברה אין מספיק יכולת להקדיש את הזמן והמשאבים הדרושים ל סוג זה של ילדים או פשוט העולם קטן מדי עבורם.
הורים, הקשר ההוא השומר עליהם מאוחדים לעולם
הורים הם, עבור כל ילד, הקשר הבטוח ההוא שגורם להם להתמודד עם העולם סביבם, בזכותנו בננו ימצא את האומץ להיסחף על ידי סקרנותו ולחקור את העולם סביבם. לילד מחונן, או עם בעיית למידה, קשר האמון עם אנשים שאוהבים ומכירים אותו חשוב עוד יותר, מכיוון שדרכו לראות את החיים אינה דומה למה שהוא ימצא בשאר בני האדם. ילדים ומבוגרים, ולכן הם זקוקים ל"מתרגמים "ו"מתורגמנים" של העולם הסובב אותם באותה דרך ששאר החברה צריכה להבין את התנהגותם.
יתכן שאנו חשים מאוימים על ידי ילד מחונן או שאנו חושבים שלא נוכל לעמוד בזה, אך אסור לשכוח שדווקא אותו מוח מיוחד הוא הגורם לכישורים החברתיים שלו, לרגשותיו ולדרך לבטא את עצמו הם גם מאוד מיוחדים ויכולים להיות מאוד אינטנסיביים, כך שהם זקוקים ליותר מכל ילדים אחרים שהם מכירים, כאלה כמו הורים ואחים שיודעים לראות מעבר למוח המפואר הזה, שיודעים לתרגם את רגשותיהם.
האמת היא שהאנקדוטה, היא המעטה ביותר, שהדבר החשוב הוא שפעמים רבות אמהות ואבות רבים עשו זאת, בהזדמנויות קטנות וזה תמיד, עלינו תמיד לסמוך ולהניע את ילדינו. יתכן שהם אינם גאונים, אך אין ספק שהם עדיין עומדים ביעדים רבים להשיג, המשימה שלנו, להיות האוהד הטוב ביותר שלהם.
