אני לא יודע מה איתכם, אבל יש לי בפייסבוק הרבה אנשים שעושים עבודה נהדרת מנסים לעורר מצפונים, מקשרים לחדשות די מדהימות ומפחידות, ושלאט לאט הם מאבדים את האמון באנושות. למזלנו, מדי פעם, ביישן, בין כולם, מופיע סיפור שממלא אתכם במכה, שמרגש אתכם וגורם לכם לחשוב ש עדיין יש לנו תקווהכי עדיין יש אנשים טובים.
אני מדבר על הסיפור של ג'ונתן דופרה וזה של חבריו לעבודה, שפנו לעזור לו כשנודע לו לבת שלו סרטן ו הם נתנו לו את החופשה כדי שיוכל להיות 350 יום שיטפל בה.
האבחנה הנוראית של Naëlle
נאילה היא בתם של ג'ונתן ומרין. הוא בן חמש ובדצמבר של השנה שעברה, בשנת 2014, הוא קיבל את האבחנה הנוראה. הם ראו שהוא חולה בסרטן כליות והוא נותח מייד להסרתו גידול בגודל 13 סנטימטרים.
לאחר הניתוח הנערה נאלצה להתחיל טיפול כדי לנסות להכות סרטן וגם ג'ונתן וגם מרין פנו לתמוך בה, לעזור לה ולנסות להקל על הכל. למרות שביקש חופשות, עד מהרה אזל ונאלץ לחזור לעבודה.
350 יום להיות עם בתך
חבריו לכיתה של ג'ונתן החליטו זאת בתו הייתה זקוקה לו יותר מהם בעבודה והם נפגשו עם מנהל מפעל הזכוכית בו הם עובדים כדי לבקש לאפשר להם לתרום את חופשותיהם. המנהל הסכים (יש בצרפת חוק שמאפשר לעובדים להקצות את ימי החופשה לעובד לעבודה כל עוד הנחיית החברה מסכימה) יחד הם הצליחו לאסוף בסך הכל 350 יום.
המחווה תפסה גם את אביו בהפתעה, שלא ציפה לכך. במילים לעיתון לה רווייל: "התברר לי בדואר והתלהבתי מאוד. עכשיו אני יכול ללוות את בתי לבדיקות והטיפולים." לנערה היו גם מילים להודות למה שחבריה לכיתה של אביה הם עשו למענו, ובשבילה: "אני מאוד שמח שאבא יכול להישאר איתי בבית."
בראבו עבור ג'ונתן, על היותו אב כל כך מעורב בטיפול בבתו החולה בראבו לעבודה לעבודה. בטח שלכל אחד ואחת יש גם משפחה וילדים, וכולם מצפים שאבא ייצא לחופשה כדי לבלות יחד ולמרות זאת, הם החליטו שהוא הכי זקוק לזה, חברו ובן זוגו, מכיוון שכך הוא יכול היה להיות עם "הדבר הקטן ביותר" בחייו, בתו.
