לפני יומיים דיברנו על "תטא", תקליט שהלחין והושר על ידי ביטריז מונטיאל, המוקדש כולו לאמהות, לעולם התינוקות ודאגות, ספקות ובעיות שעלולות להתעורר עם הצעד להיות אם, כאשר לא הכל ורוד או צף בענני כותנה.
אהבנו את הפרויקט עד כדי כך שחשבנו שיהיה נחמד לדבר איתה כדי שתוכל לספר לנו קצת על איך עלה הרעיון של הקלטת אלבום בו כל השירים דיברו על הנושאים שעשויים להדאיג אמהות, עוד לפני שאבדו לתינוק, ובין השאר הוא אמר לנו את זה השירים שימשו לניתוב רגעים קשים של אימהותו.
עשית את התקליט, נכון?
כן כן. כל השירים באלבום הם מהרכב משלהם, הן המילים והמוזיקה. העיבודים והפסנתרים הם יצירתו של מנו אורטגה; הגיטרות, ההקלטה והערבוב הם באחריותו של דניאל סאיז באסטודיו סקרמנטו ואת הבס מנגן אבי, חאבייר מונטיאל. שלוש קטעי נגנים שבלעדיהם "תטא" לא היה קיים.
מה הוביל אותך להתחיל לכתוב? מכיוון שכבר שרת והלחנת, אני מתאר לעצמי. מה גורם לך להתחיל לדבר על אימהות?
תמיד הייתה לי את הגיטרה האקוסטית שלי בבית שאיתם הלחנתי שירים קטנים, אבל היו לי עונות ארוכות בהן הגיטרה הגיעה לאבק בפינת החדר. כשהרעיון להביא ילד לילד התיישב במוחי להישאר ולחיות שם, פתאום הופיעו ניגונים כמעט מדי יום, מילים שנולדו טוב יותר בצורה של שיר ... נדמה שלפעמים התבטאתי טוב יותר עם מוזיקה מאשר עם שפה מדוברת ורבים לפעמים, השירים שימשו פילטר לניתוב רגעים קשים של אימהותי, זה כבר מרפא.
מרפא? באיזה מובן?
כל כך טבעי היה לחבר את "תטא" שלפעמים אני חושב שזה היה צורך חיוני.
כשאני מדבר שלעיתים השירים היו מרפאים, אני רוצה לומר שהם עזרו לי לקבל או להתאים רגעים של אימהות שלא ציפיתי להם או שלא חשבתי עליהם. הודעתי לעצמי המון במהלך ההיריון אבל כמה דברים (הכל מעשית) עד שאתה לא חי אותם בגוף ראשון לא ממש יודעים איך אתה הולך להתמודד איתם. לדוגמא, רציתי להניק את התינוק שלי לפי דרישה ומהאחיזה הספונטנית הראשונה הייתי צריך לסבול מההשפעות של דלקת שד תת-קלינית שנמשכה כמעט חמישה חודשים. חמישה חודשים עם כאב מסורבל, השלכת כאב במיטה, עיכוב היריות ... אפילו הרגשתי דחייה מסוימת כלפי הילדה שלי, כי קירוב אותה לגופי היה שם נרדף לסבל. החלטתי לא להחליף שום צריכה בחלב פורמולה ולטפל בעצמי בפרוביוטיקה. השיר "אהבת חלב" היה מרפא להלחין כי באמת הרצון שלי להניק מעולם לא נעלם ואהבתנו העמוקה נוצחה במהלך ההנקה. יש רגע שאומר "את מלטפת את הצד שלי ..." לעולם לא אשכח איך הבת שלי ליטפה אותי בזמן שהניקתי, נראה שהיא אמרה "תודה, אמא. את מצליחה". אם אני לא מקרב את השבט שלי, אם אני לא הולך לקבוצות ויועצות תמיכה בהנקה, בוודאי שההנקה שלנו הייתה כישלון. בן זוגי (בדיוק כמו בן זוג חדש כמוני) לא ידע איך לעזור לי בהקשר זה ואמהות אחרות היו שהוציאו אותי מהבאר.
הרשומה כרונולוגית, נכון? כל שיר מגיב לרגע חי, לרגע חשוב באמהות שלך ... כן?
זה נכון, ככל שהתמורה שלי כאמא התקדמה, צצו בתוכי נושאים חדשים להלחנה וזה גם כובד ברשומה. השיר הראשון (יום אחד חשבתי עליכם) מגיב לרגע הראשון בו חשבתי על הבת שלי במודע ושיר לפי שיר, אנו רואים לעצמכם תהליך של אימהות בה מתרחש הריון (קוראים לה זואי); לידה קרובה (Blessingway); תינוק שמתאונן על פניו תוך כדי שינה ואמו תוהה על מה יחלום? (על מה יחלום התינוק שלי?); תינוק שמגלה את העולם לראשונה (אינה); התחלות קשות של הנקה כאשר חיזוק הקשר לחיים (אהבת חלב); פחדי לילה (אל תפחד); את הבדידות של אם המחפשת את השבט האימהי שלה (מי יש?) ולבסוף כיצד להקל על ההשפעות של חרדת נטישה אם אנו רואים את עצמנו, כמוני, במקרה של בהכרח להפריד את עצמנו מהתינוקות שלנו (שיר פרידה).
המוזיקה בשבילכם היא ...
סוג של תקשורת עמוקה עם האחר ועם אותו דבר. ערוץ לבטא משהו אחר ... מבחינתי, אני אומר לך, היה טבעי כל כך לחבר את "תטא", שלפעמים אני חושב שזה היה צורך חיוני, משהו שעבורו גופי התכונן, כמו שהוא עשה עבור תהיה אמא אולי המוזיקה גם הורמונלית, hehehe.
האם אתה שר את השירים שלך לזואי? מה אתה חושב שאמא שלך עומדת בצד האמנותי הזה?
אני רוצה שהשירים שלי ילוו לאמהות אחרות בחיבוק חזק.
הוא אוהב את זה! תמיד שרתי, זמזמתי פה ושם, במקלחת ... בהריון שר המון לבת שלי וגם אז. עכשיו הכנסנו את הדיסק לרכב בדרך לגן הילדים והיא בוחרת את השירים שהיא רוצה לשמוע ואנחנו שרים אותם יחד. אני גם מפתיע אותה לפעמים משחקת עם משהו בסלון ומזמזם איזה שיר של "תטא". אני אוהבת להקשיב להם בקולם הקטן והמתוק. היא גם "שרה לאמא".
מה אתה מנסה להעביר עם המוזיקה שלך? האם אתה חושב שאמהות אחרות מזדהות עם המסר?
אני סופרת רק את חווית היולדות שלי דרך שירים. שירים שליוו את דרכי לקראת הפיכת אישה לאישה-אם. ואני מאחל שכשליוו אותי, עכשיו ללוות אמהות אחרות בחיבוק צליל, תרגיש שאמא אחרת שרה להן ולא יוצרת את עצמן. אני מנסה להעביר TRIBU.
