אם בשבוע שעבר דיברתי על הסיבות לכך שאבות ואמהות צועקים על ילדיהם מבלי לרצות לעשות זאת היום, אני אתמקד בסוגיות אחרות שעולות בכל פעם שאני מתייחס לנושא זה: הסיבות לכך שאנחנו רוצים להפסיק לצעוק על ילדינו.
אבות ואמהות צועקים על ילדיהם ולא רוצים לעשות את זה. כשאני שואל אותך הסיבות לכך שהם היו רוצים להפסיק לצרוח ומאמינים כי יש צורך בתור זה, הם בדרך כלל מביעים מניעים משותפים שלדעתי, קוראי התינוק ועוד יכירו בעצמם.
כדי לשנות דפוס זה ו להפסיק לצעוק על ילדים זה חיוניראשית כל, היו ברורים לגבי המניעים שלנו, מכיוון שידיעת אלה לא תיראה כמטרה כל כך בלתי מושגת. והמטרה היא ללא ספק לשפר את התקשורת והקשר עם ילדינו ולעזור להם להתפתח בריאות.
עם זאת, למרות יש סיבות מאוד עוצמתיות והגיוניות להפסיק לצעוק על ילדים אני תמיד רוצה להבהיר שהשלמות אינה ניתנת להשגה ושום דבר לא פוגע בנו יותר מאשר להיות פרפקציוניסטים. עלינו להשתפר, להציב יעדים גבוהים, לקבל ציפיות גבוהות לעצמנו, להתחייב, להתקדם, להיות אמיצים ... כמובן, אבל לא לחשוב שלעולם לא נכשל.
מבלי להיות מפנקים ופראיים, בלי להצדיק את עצמנו ללא הרף, בואו נודה שאנחנו אנושיים וכמו בכל דבר, טעות היא הזדמנות לשיפור ודוגמא, כאשר אנו משתמשים בה כצעד נוסף לעבר המטרה הסופית. עם זאת, בוא נראה לאילו סיבות יש לך תפסיק לצעוק על ילדיך.
הם מפחדים
בפעמים הראשונות שאנחנו צועקים על ילדינו הם משותקים, מפוחדים. אולי לצעוק עליהם זה מנהג בסוף נראה שהם מחוסנים, אבל אותו פחד ראשוני זה תמיד נשאר: פחד לא להיות נאהב, פחד להיפגע. איש אינו רוצה לראות פחד בעיני ילדיהם.
פגע בהערכה העצמית שלך
שמישהו שאתה אוהב ושאתה תלוי בו לחלוטין צועק עליך, ובמיוחד אם כשהוא צועק עליך הוא אומר לך דברים איומים, זה דבר ששובר את הביטחון העצמי ואת האמונה הפנימית שמגיע לנו לכבד ולהתייחס אליו בחינוך גם כשאנחנו מתחייבים טעויות מזיק בבירור להערכה העצמית מזה שמעט קיים. אם אנו גורמים לילדינו להסכים לצעקותינו, יתכן שהם לא יידעו בעתיד כי הם ראויים לטיפול טוב על ידי אחרים.
זה מלמד אותם לצעוק לתקשר
תקשורת היא דבר שנלמד וממנו ילדינו ילמדו דפוסי תקשורת יהיו מאיתנו מעל לכל. אם אנו צועקים, בבירור, אנו מלמדים אותם שצעקות מותרות ומקובלות. הילדים שלנו יצעקו. הם הולכים לצעוק עלינו והם בסופו של דבר בלי היכולת להבין שאנשים אחרים לא רוצים שצעקו עליהם. האחריות ללמד אותם שגם אם אתה מוטרד, אתה יכול לדבר בלי לצעוק, היא משלנו. ואז ההורים מתלוננים שילדיהם צורחים ...
אנו נותנים דוגמא של שליטה ואלימות
כשאנחנו צועקים, אנחנו לא רק מלמדים אותם שצעקות הן תקן תקשורתי מקובל ואנחנו מנרמלות אותו, אלא אנחנו דוגמה נוראית לאנשים שמאבדים שליטה ומשתמשים באלימות מילולית כשהם מופרעים, שהם אגרסיביים מראה שאנחנו לא מסוגלים לשלוט בכעס ולהביע זאת מבלי לפגוע בהם. כדוגמא, מחורבן. מובטח שהם יחזרו על כך.
זה גורם לנו להרגיש אשמה
האמת היא שלא משנה מה סגנון ההורות והרעיונות לחינוך, אחרי שצעקו על הילדים האבות והאימהות חשים קטלניים, אשמים מאוד, מאוכזבים מאוד מעצמם. האשמה אינה מועילה אם לא, אתה הופך אותה למחויבות לשיפור ואחריות. עלינו לבקש מהילדים סליחה ולהסביר מה קרה לנו ובנוסף להפנות את הסכסוך הראשוני כך שיוכלו גם הם להשתנות. אי צעקות זה לא לתת לילדים לעשות להם דברים מסוכנים או מזיקים, זה לא לגדל ילדים ללא גבולות, זה פשוט לעזור להם בלי להשתמש באלימות מילולית.
זה מלמד אותם שאנחנו רק רציניים אם אנו צועקים
בנוסף, אם אנו צועקים עליהם והם לומדים מה זה כשאנחנו צורחים כשאנחנו באמת דורשים תשומת לב ושהם מצייתים לנו, מכיוון שהם ישתתפו רק ושימו לב כשאנחנו צועקים. עלינו לכוון מחדש את המצבים כדי לשבור את התוכנית הזו, להתקרב, לדבר בשיאה, בשקט נפשי, כך שהם ילמדו שוב שהצעקה אינה נקודת המפנה.
בנה מערכת יחסים מטורפת וקח אותנו הרחק מהם
בטווח הרחוק, אם הדרך לנהל סכסוכים עם ילדים היא לצעוק עליהם, אנו הולכים לקחת אותם מאיתנו, ללמד אותם שעליהם להונות אותנו, להרגיש לבד ולא לסמוך שאנו נעזור ונכוון אותם כאשר הם טועים בחיים. יש לנו מערכת יחסים מטורפת ונשתכך מבחינה רגשית.
גיל ההתבגרות הוא תקופת חיים נפלאה, אני נהנה מזה עם בני, שאני סומכת עליו לחלוטין ואיתו אני מתמודד עם קונפליקטים בכבוד הדדי. אבל אני אפילו לא רוצה לדמיין איזה סוג של קשר היו לנו אם לא היו כאלה למד להפסיק לצעוק עליו וגם אני לא רוצה את זה וגם את ילדיך.
החיים ארוכים מאוד ואני בטוח שאם אתה מבין הסיבות להפסיק לצעוק על ילדיך, אתה יכול לקיים יחסי גידול זורמים, מכבדים, אמינים והדדיים. זה לא מה שאתה רוצה?
