"תינוקות צריכים לישון בחדר שלהם, בעריסה שלהם" שמעתי וקראתי בהזדמנות אחת נוספת. לפעמים נאמר שאחרי שלושה חודשים, לפעמים אחרי שישה, לפעמים יחד עד שנת החיים. העובדה היא שבמוקדם ולא במאוחר בדרך כלל נאמר כי היכן שהתינוק הכי טוב נמצא בעריסה שלו, בחדר אחר.
הבעיה היא שהמלצה זו מתנגשת חזיתית עם המלצות אחרות כמו מרגוט סנדרלנד, מנהלת חינוך והדרכה במרכז לבריאות הנפש לילדים בלונדון, שאומרת שילדים צריכים לישון אצל הוריהם לפחות חמש שנים או יותר. נילס ברגמן, ניאונולוג ואחד מהוריה של שיטת האם קנגורו, שאומרת כי על הורים וילדים לחלוק מיטה לפחות עד שלוש שנים.
ואז אתה תוהה מדוע שונות רבה כל כך והתשובה היא אולי בתרבויות אחרות מאז במדינות בהן תמיד ישנו תינוקות עם הוריהם הם כמעט לא יודעים מהו מוות פתאומי.
ההבדלים בין התרבות האסיאתית לתרבות האנגלית
אנו המערבים מאמינים כי מכיוון שאנחנו מהעולם הראשון ונמצאים בקדמת הכל, יש לנו ידע רב יותר בכל תהליכי החיים (מה שנאמר "אמור לטבור העולם"). עם זאת, בוודאי שנוכל להבין מהר מאוד, בהרבה דברים, כה מתקדמים עברנו מחוט וכמעט נצטרך להסתכל אחורה כדי למצוא את השלווה, השלווה והאוכל הטוב והמנהגים שכבר איבדנו. אני מדבר על הלחץ של הציביליזציה שלנו, על שאיבדנו את האפשרות לטפל בילדים שלנו מכיוון שאנחנו עובדים את שני ההורים והילדים מטופלים על ידי צדדים שלישיים, אני מדבר על ללכת ללדת ושעם כל כך הרבה אינסטרומנטליזציה ושליטה הרבה לידות מסתיימות רע, אני מדבר מכל כך הרבה דברים, שאולי בתרבויות אחרות, מכיוון שהם עדיין לא הגיעו, הם נושאים את זה טוב יותר.
ההבדלים הללו נצפו לפני מספר שנים באנגליה, במיוחד בבירמינגהם, שם הראו זאת לתינוקות אנגלים הייתה שכיחות של מוות פתאומי יותר מכפליים מזו של תינוקות ילידי אסיה החיים שם. הם ראו את זה במחקר בו סקרו 374 אמהות מרובות קהילות בעיר.
הם הבחינו שרוב הילדים האסיאתיים ישנו בחדר השינה של ההורים (94%) ואילו במקרה של ילדים בריטים, 61% כן עשו זאת. כשנשאלו כמה ילדים ישנו לבדם כל לילה, 33% מהילדים הלבנים עשו זאת לעומת 4% מהאסייתים. הם נשאלו גם לגבי המיקום בו הם הרדימו את תינוקותיהם וראו כי 31% מהילדים הלבנים ישנים במצב שלא מומלץ, כלומר במצב נוטה, לעומת 11% מהאסייתים.
כל הנתונים הללו הראו שהתרבות האסיאתית, שחלקה יותר מקום לתינוקות מאשר אנגלית, הצליחה יותר. עדיף כי לישון יחד ולהניח תינוקות על גבם היה שיעור מוות פתאומי, כאמור, של פחות ממחצית.
כשמישל אודנט נסע לסין
מישל אודנט הוא גינקולוג ידוע, המפורסם בזכות הקדם בתקופתו לפני עשרות שנים ודוגל במסירה פחות התערבותית בתקופה שבה ההפך היה מקובל. דיברנו על זה כמה פעמים ב תינוקות ועוד ואחת הסקרנות שהסביר במגזין לנקטב -1986, זה היה בסין ושהיה מאוד מופתע להבין את זה הם לא ידעו מה היה המוות הפתאומי:
איש לא הבין את שאלותי; הרעיון של מוות פתאומי לא היה ידוע על ידי רבים מאנשי המקצוע ותושבי מקומות כמו בייג'ינג, הסיאן, לויאנג, נאנקינג, שנחאי וקנטון. כמו כן, נודע לי שתינוקות סינים ישנים אצל אמם. מאז הייתי בטוח כי גם אם זה קורה במהלך היום, מוות פתאומי הוא מחלה בלעדית של אותם תינוקות המבלים את הלילה לבד, וגם, כי תופעה זו מתרחשת רק באותן חברות בהן המשפחה הגרעינית שולטת.
סין הנוכחית
זו, כמובן, המסקנה של אודנט בביקור בסין, שם ראה שתינוקות ישנו עם אמותיהם ושאין להם מושג מה היה מוות פתאומי, כנראה בגלל, או שזה מעולם לא קרה, או שזה קרה כל כך מבודד. שאיש שם לא חשב שמדובר בתסמונת עם דפוס מסוים שניתן למנוע בדרך כלשהי.
אבל היי, דברי הגניקולוג האלה הם כמעט לפני 30 שנה. מה קורה בסין של ימינו? עבור עבודתי יש לי הזדמנות לדבר עם נשים שם, שגרות עכשיו כאן, ולשאול אותן בנושא זה קרה לי משהו דומה. הם לא יודעים מהו מוות פתאומי. הם לא מבינים את המושג. אני מסביר שיש תינוקות שמתים במהלך הלילה ויוצרים פנים של דאגה אדירה.
עכשיו, כשאני שואל אותם איפה ישנים תינוקות וילדים בסין, הם מסבירים לי שבדרך כלל אצל הורים, אבל שיותר ויותר הם בוחרים להפריד ביניהם (ככל הנראה, צל המערב כה גדול והרסני. שגם בזה הם מתחילים לחקות אותנו).
הם מסבירים לי שהדבר הרגיל הוא לישון עם הילדים כי הם מודעים לכך שהם מפחדים, שהם לא רוצים להיות לבד וזו הסיבה שהם חולקים איתם מקום. "אז אתה איתם עד שנתיים-שלוש?", אני שואל. "שנתיים או שלוש זה המינימום", הם משיבים, ומשמעות הדבר שזה לא עניין של גיל, אלא של ראה שהילד מוכן לישון לבד.
נו באמת, פשוט על ידי כיבוד צרכים של ילדים, ללוות אותם במהלך הלילה, ממש כמו שהם עושים במהלך היום (אני בספק אם הם שוקלים להשאיר אותם לבד בלילה), לתרבויות האסיאתיות יש שיעורי מוות פתאומיים כך שיאים שלא יודעים אפילו מה זה תסמונת המוות הפתאומית. ואולי הדבר המוזר ביותר הוא שזה, הם לא עושים את זה כדי למנוע אפילו מסיבות בריאותיות של התינוק. הם עושים (או עשו עד כה) כי הם תמיד עשו את זה ככה וההפך נראה לא במקום.
