לעיתים קרובות הורים אנו עוזרים לילדינו לבנות את הזיכרונות הראשונים שלהם: אלה שקשורים לחוויות שחיו כשהיו תינוקות. הקטנטנים הם אלה שמבקשים מאיתנו פרטים קטנים, והם גם אלה שמספרים (כמו שקורה לבת שלי) שהם זוכרים חוויות אחרי שנתיים, בזמן שהם לא זוכרים מה קרה קודם.
אנו יכולים להמציא הסברים שיעזרו לנו להבין 'מדוע זה קורה', אך מה אנו יודעים על זיכרון? באופן אישי הצלחתי ללמוד קצת יותר על האופן בו זיכרונות משפיעים על התנהגותם או רגשותיהם של ילדים, קראתי את 'מוחו של הילד' שהצגנו כאן. ועכשיו אני רוצה לדבר על מחקר שהציג ד"ר פרנקלנד (אוניברסיטת טורונטו / בית החולים SickKids) לאחרונה, ובבסיסו הוא קובע כי ההתפתחות המהירה של ההיפוקמפוס בשנים הראשונות לחיים, עשויה להיות אחראית לסוג כזה של "אמנזיה".. ההיפוקמפוס הוא אחד המבנים העיקריים של אותו איבר מורכב כל כך שהוא המוח. תפקידיה העיקריים הם 'הקלטת' חוויות, והעתקתם באמצעות אינדיקטורים הם עוזרים לנו להחלים אותם. ככל הנראה, התפתחות של נוירונים חדשים בזמן שאנחנו תינוקות צורכת אנרגיה רבה, מה שמעכב את תפקוד 'הרבייה'.
תהליך היווצרותם של תאי עצב חדשים בהיפוקמפוס נקרא נוירוגנזה, אודותיו אנו יודעים כי הגיע לשיאו לפני הלידה ואחריה, ואילו במהלך הילדות והבגרות הוא פוחת
המוטיבציה של P.W. פרנקלנד לפתח מחקר זה מנסה להוכיח כי ההתפתחות האינטנסיבית של ההיפוקמפוס גורמת לחוסר יכולת לזכור עובדות או חוויות משנות חיינו הראשונות. מומחה זה קיבל השראה מבתו, וציין כי חודשים לאחר ביצוע פעילויות משפחתיות חשובות, הילדה לא זכרה אותם.
ד"ר אריק קנדל, ממכון קבלי למדעי המוח באוניברסיטת קולומביה, מודה כי נימוקיו של פרנקלנד הם הגיוניים, למעשה בקהילה המדעית מאמינים לעתים קרובות כי ההיפוקמפוס קשור ל'תעלומה זו '.
תיאוריה זו מציעה רמז מאוד מעניין: "ברור שמאוחסנים זיכרונות, אך סביר להניח שכאשר הם שייכים לשלב התינוקות שלנו, ההיפוקמפוס לא יכול לעשות דבר כדי למצוא היכן הם נמצאים.". כך, ילדים צעירים מאוד יכולים לזכור דברים אחרונים, אך לא אירועים בטווח הבינוני עד הארוך, ועם הזמן אנחנו עדיין לא יכולים לזכור. דבר נוסף הוא שההורים עוזרים לילדים לדעת פרטים, אך בכל מקרה זה לא מעשה של 'רבייה' טבעית, אלא של 'בנייה'.
ובדיוק על תפקידם של הורים, אומר דייוויד היילי (פרופסור לפסיכולוגיה של ילדים באוניברסיטת טורונטו), שאסור לנו להתנסות חוויות בנאליות בשנים הראשונות, או להפשיט אותם מהחשיבות שלהם לזיכרון. הסיבה לכך היא זיכרונות עם מרכיב רגשי ניכר שישמשקל בהתפתחות ילדינו.
היילי מזהיר שהבדיקות שפיתח פרנקלנד קשורות רבות לזיכרון המרחבי, אך לא לסוגי זיכרון אחרים.
המחקר גם מסביר זאת ההיפוקמפוס מעביר נתונים לקליפת המוח בזמן שאנחנו ישניםוכי לנביחה יש תפקיד חשוב בהרחבת הזיכרונות לטווח הארוך.
תמונות | ג'ונתן נייטינגייל, פיתוח מקצועי לאנשים יצירתיים באמצעות | חדשות BBC הבריאות מידע נוסף | ילדים חולים בפקקס ועוד | החלום עוזר לילדים להפוך את הלמידה לידע פעיל.זיכרונות הילדות בנויים מפרטים קטנים.
