פסיכיאטריה כבר מזמן נתפסת כאבק עיניים. יש כל כך הרבה מחלות והפרעות שמתוארות במדריך שלהם, שהיום הדבר המוזר הוא שאין דבר. לאחר פיצוץ אזעקות על ידי הכללת התפרצויות זעם במדריך ה- DSM Pediatrics האחרון (התנ"ך של פסיכיאטרים) ולאחר שראתה כיצד ממשלת ארה"ב קובעת בדו"ח כי 1 מכל 5 ילדים סובל מהפרעה בבריאות הנפש, דמויות שנראות עלבון לשכל הישר של האוכלוסייה, מכיוון שאי אפשר עבור כל כך הרבה ילדים להיות חולי נפש, הצהרות של לאון אייזנברג, הפסיכיאטר ש"גילה "הפרעות קשב וריכוז, שלא משאיר אף אחד אדיש שחי או עובד עם ילדים.
השבועון הגרמני דר שפיגלבמאמר שהדגיש את העלייה במחלות הנפש בקרב האוכלוסייה הגרמנית, הסביר כי אייזנברג אמר, שבעה חודשים לפני מותוכשהיה בן 87, ש"הפרעת קשב וריכוז היא דוגמא למחלה בדיונית ".
ההתחלה של הפרעות קשב וריכוז
הניסיונות הראשונים לנסות להסביר שהיו ילדים עם הפרעות קשב וריכוז התרחשו בשנת 1935. באותה תקופה טיפלו הרופאים בפעם הראשונה בילדי בתי הספר היסודיים עם אופי חסר מנוחה ובקושי להתרכז במה שהם התבקשו, תחת אבחון. של תסמונת פוסט-מוח. זה היה ניסיון שלא עבד מכיוון שכמובן, מרבית הילדים הללו מעולם לא סבלו מדלקת המוח.
בשנות השישים הופיע גיבור ההיסטוריה שלנו, ליאון אייזנברג, שדיבר שוב על מחלה זו, אך הפעם בשם אחר, "תגובה היפרקינטית של ילדות". תחת אבחנה זו הוא הצליח לטפל בתלמידים קשים, לנסות איתם תרופות פסיכואקטיביות שונות. הוא התחיל עם dextroamphetamine ואז השתמש ב- מתילפנידאט, תרופה איתה הוא השיג את מטרתו ואשר כיום שולט כטיפול בבחירה: ילדים אנרגטיים הפכו לילדים צייתנים.
בשנת 1968 "התגובה ההיפרקינטית של הילדות" נכללה במדריך האבחון והסטטיסטי (DSM) ומאז היא חלק מאותה מדריך, רק זה כעת זה מכונה הפרעת קשב וריכוז (ADHD).
הישגם של אייזנברג ומשתפי הפעולה שלו היה לגרום לאנשים להאמין של ADHD יש גורמים גנטיים, שהיא מחלה איתה היא נולדת. הוא עצמו אמר, יחד עם המילים בהן אמר שמדובר במחלה שהומצאה, שהרעיון שילד סובל מהפרעות קשב וריכוז (אנו מבינים שהרעיון שילד מתרגש מאוד והוא סטודנט בעייתי) מלידה הייתי מוגזמת. עם זאת, בכך שגורמים לכך להתיישב באוכלוסייה ובהורים, תחושת האשמה נעלמת, ההורים חשים הקלה מכיוון שהילד נולד כך והטיפול פחות מפוקפק. בשנת 1993 נמכרו 34 ק"ג מתילפנידאט בבתי המרקחת הגרמניים. בשנת 2011 נמכרו 1,760 ק"ג.
הפסיכיאטר הידוע, שהגיע להשתלט על ניהול שירות הפסיכיאטריה בבית החולים היוקרתי במסצ'וסטס בבוסטון, שם הוכר כאחד המקצוענים המפורסמים ביותר בתחום הנוירולוגיה והפסיכיאטריה בעולם, החליט להתוודות על האמת חודשים לפני מותו הושפעו מסרטן הערמונית והוסיפו זאת מה שפסיכיאטר ילדים צריך לעשות הוא לנסות לקבוע את הסיבות הפסיכוסוציאליות שיכולות לגרום לבעיות התנהגות. בדוק אם יש בעיות עם ההורים, אם יש דיונים במשפחה, אם ההורים ביחד או זה מזה, אם יש בעיות בבית הספר, אם הילד מתקשה להסתגל, למה זה עולה וכו '. לכל אלה הוסיף כי באופן הגיוני, זה לוקח זמן, עבודה ומלווה באנחה סיכם: "מרשם של כדור נגד הפרעות קשב וריכוז מהיר הרבה יותר" (שאליה הייתי מוסיף "והרבה יותר יתרון לעסקי הפסיכיאטריה").
עסק הפסיכיאטריה
כמו שאמרתי בתחילת הכניסה נראה כי פסיכיאטריה היא מפלצת המסוגלת לקחת כל דבר קדימה, עם רעב רעבני, שלא מפסיק וזה יעשה הכל כדי לנסות להבטיח שכל אדם בריא ייקח תרופה כזו או אחרת לטיפול במחלתו (לא). הם נראים עם האבק, והוכחה נוספת לכך היא שכבר קיימת המחלה הבאה שתתפשט לאורך הילדות: הפרעה דו קוטבית או מחלה מאנית-דיכאונית.
עד שנות התשעים זה היה מצב לא ידוע אצל ילדים. כעת זוהי אחת האבחנות השכיחות ביותר בפסיכיאטריה של ילדים, עד כדי כך שהביקורים בשל הפרעה זו הוכפלו ב -40 בפחות מעשר שנים, כאשר רבים מהילדים "החולים" הם בני שנתיים ושלוש.
אחד האחראים להגעת ההפרעה הדו קוטבית לארצות הברית זה הפסיכיאטר ג'וזף בידרמן שעושה מחקרים וכנסים בנושא זה שנים וקיבל 1.6 מיליון דולר בין 2000 ל -2007, מחברות התרופות שייצרו את התרופות להפרעה זו, ככל הנראה להקדיש לה המשך לחקור את המחלה.
אבל זה לא הכל. על מנת לדעת את ההיקף האמיתי של עסק הפסיכיאטריה, לבדוק עד כמה ממציאים מחלות ואז מסוגלים לתת את התרופות שכבר קיימות, מחקר של הפסיכולוג האמריקני ליסה קוסגרוב חשף כי מבין 170 חברי קבוצת העבודה של ה- DSM (מדריך אבחוני וסטטיסטי להפרעות נפשיות), כלומר מי שעושה את המדריך לפסיכיאטריה עולמית, 95 (56%) ניהלו קשר פיננסי אחד או יותר עם חברות בתעשיית התרופות.
האם יש הפרעות קשב וריכוז?
אני לא יודע אם זה קיים או לא קיים (וכי זה שהמציא את זה אומר לא), וגם לא עליי לענות על שאלה זו, עם זאת אני בטוח שיש הרבה ילדים המאובחנים שכל חטאם היה להיות יותר מדי נעו, או התעקשו מדי כשדרשו קצת יותר תשומת לב מהוריהם. כבר לפני יותר משנתיים הצעתי לך שני כרטיסים שבהם הסברתי כיצד מאבחנים הפרעות קשב וריכוז, כך שתוכל לראות זאת אין בדיקת אבחון מכל סוג שקובעת שילד סובל מההפרעה הנ"ל. הכל נעשה על פי התבוננות ומבוסס על מילוי או לא של קריטריונים או פרמטרים שילדים נורמליים צריכים לעשות.
אוקיי עכשיו מה נורמלי? קרישנמורטי אמר את זה "זה לא סימן לבריאות טובה להיות מותאמים היטב לחברה חולה עמוקות".אז מי יודע, אולי הילדים שמורדים בניסיון לאלף אותם, אלה שלא יכולים לעמוד יושבים ומקשיבים לדברים שלא מעניינים אותם, אלה שיעדיפו להיות מסוגלים להחליט מה לעשות בחייהם בכל עת, אלה שרוצים לנסות הכל ולא משאירים דבר, אולי הם ככל הנראה הכי שפויים.
אני לא אומר שלמישהו מהילדים האלה אין כלום. אני לא אומר שהם אינם זקוקים לעזרה, כי סביר מאוד שלרבים מהם יש בעיות רבות, אך מעולם לא האמנתי בקיומה של הפרעה הפוגעת ב -10% מהילדים והרבה פחות האמנתי בריפוי המופלא של מתילפנידאט, מכיוון בזמן שילדים משנים את התנהגותם, הבעיות שגרמו לילד לעבוד בצורה לא מקובלת עדיין קיימות.
