לאחר האישור במועצת השרים של ה- LOMCE, עיקר הדברים שעליהם מושתת הרפורמה החינוכית החדשה הזו פורסמו. למעשה מבוסס על שרטוטים רצופים שהכרנו אותם כבר, אבל זה לא מפסיק להדהים אותי חינוך לאזרחות מבוטל, והדת שוב הופכת לחשיבה.
כלומר, משווים אותה למקצועות אחרים כשמדובר בנטילת הממוצע, חזרה, השגת מלגות או חישוב התוצאה של מבחני הערכה חיצוניים. כמובן, הנושא הזה (או האלטרנטיבה שלו) לא יהיה חלק, כפי שקראנו בימים אלה, של הערכות הסיכויים החדשות - חמישה אם לא אבדתי את החשבון - כפי שעולה החוק. החלופות שנצפו הן ערכים תרבותיים וחברתיים ב ערכים ראשוניים ואתיים בשני, לשניהם משקל לימודי זהה, וגם (זהה לדת) יהיה אופציונלי - לא חובה - אם כי ניתן לבחור בשתי האפשרויות, ובמקרה זה התלמיד יוותר על נושא אחר מהנושאים האופציונליים.
הדת לא טופלה בצורה כל כך מיוחסת מאז חוק החינוך הכללי שהיה בתוקף עד שנפתחה פנורמת החקיקה של LOGSE בשנת 1990
אני חושב שבית הספר הציבורי (אני לא מדבר על פרטי או על קונצרטים, אם כי האחרון, בל נשכח, ממומן בכסף ציבורי) זה צריך להיות חילוני כי זה שייך לכולםומכיוון שהתלמידים שגרים בכיתותיהם שונים זה מזה מאוד מבחינה תרבותית, חברתית ואידיאולוגית. אני גם חושבת את זה יש לכבד את כל ההודאות, אך הן חלק מהתחום הפרטי, המשפחות שרושמות את ילדיהם לדת או אלטרנטיבות שלהם, מראות בבירור את נטייתם הווידוי, וזה משהו שמדאיג אותי.
אבל מה שמושך את תשומת ליבי הוא לא שהדת כופה, אלא השאלה האם התלמידים שלך יופרדו מהערכים שנלמדים בחלופות? אל תחשוב שזה אירוניה, כי אלה צריכים להיות יותר מערכים, 'עקרונות' עליהם תומכים הלמידה, כי עליהם בנויות זהויות, ומעבר ... חברות.
כשהרפורמה תעבור ממשרדי הפוליטיקאים והדיונים הפרלמנטריים לכיתות, ילדי ילמדו בערכים תרבותיים וחברתיים, לא יהיה להם קשה כי בעניין של 'ערכים' בבית יש לנו את זה מאוד ברור. הם נחוצים לחיים משותפים ואמורים להיות בסיס של מערכות יחסים בחברה.
אך מכיוון שספרד היא מדינה לא-ערבית וזה אומר זאת "לא בווידוי יהיה אופי ממלכתי", אני עדיין לא יודע איך לקחת את התפקיד החדש של נושא הדת (קתולי) בבתי הספר.
