בסוף שנות ה -80, פחות או יותר באותו זמן ש"היה פעם ... גוף האדם "הגיע למסכים הקטנים וזה שימח את הצעירים והזקנים כאחד שיציין גם לפני ואחרי במצב של ילדים מלמדים נכנסו לתמונה.
באותה עת הייתה בספרד דרישה רבה ללמוד שפה זרה: אנגלית. זו הייתה הסיבה לכך שהטלוויזיות של ארצנו בחרו לקורס אנגלית שהופק על ידי ה- BBC. וככה התחילו הילדים ללמוד אנגלית עם מוזי.
למי שלא זוכר, מוזי הוא חייזר ירוק ושעיר הניזון בעיקר משעונים. מוזי מגיע לממלכה הדמיונית של גונדולנד, ושם הוא פוגש את המלך, את המלכה, את הנסיכה סילביה ואת כל פמלייתו.
משם, כל פרק ייצג הרפתקה שונה שהכילה אוצר מילים מסוים הקשור לפרק המדובר, והקל על הילד ללמוד.
האמת שזו הייתה שיטה מקורית ומדהימה מאוד באותה תקופה עבור הקטנים להיכנס לידע של שפה שנייה, אם כי כאשר ילדים צעירים הם אינם זקוקים לחינוך רשמי בכדי ללמוד אותה.
עם מוזי, ילדים יכולים להפנים וללמוד באופן ספונטני את הצלילים, המילים והביטויים של שפה אחרת. זאת אומרת הקטנטנים לומדים שפה אחרת בעקבות תהליך הלמידה הטבעי שלהם.
בנוסף, מוזי לא רק עבד בשפה שנייה, אלא גם יכולות קוגניטיביות כמו אוריינטציה חזותית, חיקוי או כישורים לוגיים-מתמטיים בזכות המצבים הרבים שנתקלו בהם לאורך הפרקים.
נכון לעכשיו, ילדים צעירים כבר לא יכולים ללמוד אנגלית איתם מוזהאבל עכשיו יש מגוון רחב של שפות הוראה, כמו סינית מנדרינית, גרמנית, צרפתית, איטלקית, ספרדית ואפילו אספרנטו.
מצד שני, ישנן יותר ויותר שיטות אורקוליות לילדים ללמוד שפה אחרת, בעיקר אנגלית, כמו "סייר דורה" או "מני מניטאס". אבל תרצו או לא, ואני אומר את זה מתוך געגועים, תמיד אראה את רוחו של אותו “מוזי גדול” שנמצא בכולם.
