היום אני אהנה מכמה שפחות פעמים עם זה סקירת הבלוגים של האבות והאימהות. הרשת עולה באש. בלוגים ליולדות ואבהות פעילים מאוד השבוע. סופריהם של רבים מהם החליטו לא להיות חסרי מילים לפני הידיעות הכרזות שר העבודה על הרעיון הגדול שלו בנושא פיוס ושוויון מגדרי: לימוד תינוקות.
לומה, מ אהבה אימהית, משקף את המונח "פיוס", שהוא, למעשה, מטרה שצריכה לאפשר פיתוח עבודה התואם לחיי משפחה בריאים, המבוססת על קשר של הורים וילדים, ולא על פרידתם מרבית שעות היום זה גם מספר לנו על חופש הבחירה, שבלעדיו נשים לא יכולות להיות חופשיות באמת, וגם על העלויות האמיתיות של מרכזי טיפול בילדים בהשוואה לחופשת לידה בתשלום מספיק זמן. זה אפילו מציע ביטוי של בלוגים על ידי הפיוס האמיתי בספרד.
ה אמהות ללא מתחמים, בית לחם, דורש מאיתנו האזרחים להתוודע ולדרוש מאלו השולטים בנו אמצעים המעדיפים באמת את חיינו ולא רק את הכלכלה, לא משנה כמה הם מבוססים עליהם, רווחה כלכלית לא יכולה לקבל עדיפות על זכויות וצרכים חשוב מאוד, כמו גם אצל תינוקות.
אבל אדוני, אנו עשויים להיות כבשים, שאנחנו, אבל טיפשים? אני לפחות בתור שוטה אין לי שיער, וניכר שזה נחמד מאוד למכור לנו את אופנוע הפיוס כשאנחנו רוצים להעדיף את הכלכלה על ידי נוסף על כל תועלת חברתית, משפחתית או אישית אחרת.
בהחלט, הייתי אומר, כי אילנה הייתה מאז יש לנו ציצים. בוטה עם נתונים המסבירים כי שוק עבודה המתמקד באושר ובטיפול בילדים מוביל אותנו לחברה לא הומניסטית ומציע מודל בו אבות ואמהות, גברים ונשים, מתמקדים בעושר הגדול ביותר, כלומר להעניק לילדינו ילדות מאושרת ומלווה. בהחלט מסמלת את החברה הזו של פוביות ילדים, מכיוון שהיא מורידה את הילדים מחיי היומיום, מהעבודה ואפילו מהפנאי, ומציעה מרחבים מוגבלים לילדים. זה מספר לנו על נפגעי האימהות במדינות עם שוויון מגדרי גדול יותר, כמו הנורדיות, ומציע לנו להרהר במודלים של שוויון כמו אקופמיניזם ופמיניזם של הבדל.
מריה, אם ורופאה בביולוגיה, מחברת ספר מחנכת את אמא מחדשהוא כותב מכתב פתוח נפלא לשר, ומזכיר לו שתינוקות צריכים להיות אצל אמהות ואבותיהם, ואבות ואמהות צריכים להיות עם ילדיהם. הוא מזהיר אותו כי אין לו כוונה קלה ביותר להשאיר את ילודו בידיים מוזרות ושאין לראות בכך עדיפות חברתית, אלא כמודל גרוע של פיוס ושוויון.
ויולטה, המחברת של העלה קונטרביה, כמעט צועק שאנחנו לא מולידים ילדים למלחמה וכן, הכנת ילדינו כרובוטים, מופרדים מהקשר, החיבה, הקשר, תשלול מהם את הביטחון ודרך לראות את החיים ברוך, ולעודד אותם להיות משכילים במערכת שרק חושבת על ייצור ו לא אצל אנשים ורגשותיהם.
מ חקר הרחם, מוניקה, כותבת לשר גם מכתב פתוח אחר, ומאחלת שיאהבו אותו, מציעה לו חיבוק ומזכירה לו כי ככל שיהיה הוא העדיף את השוק של הנשים להשאיר את התינוקות שלהן בחדר הילדים, לפני הכסף. שאנו אוהבים ואוהבים את ילדינו, וזו הסיבה שהמטרה אינה יכולה להיות להפריד בינינו כאשר הם זקוקים לנו ביותר, אלא להבטיח שנוכל לגדל אותם מקרוב, ויש לעשות זאת לצורך פעולות פיוס.
כועס הוא אמא נגד הזרםהמצהירה כי השר הציע לשעבד אמהות ואבות. הוא מאשים אותו בכך שהוא מעמיד אינטרסים כלכליים מעל צרכיהם של ילדים ורוצה להיפרד מהם, להטמנת אותם, לחלום, אולי אפילו, עולם שבו נשים לא צריכות אפילו ללדת, להיות שוות לגברים, ילדים נולדים מצינור מבחן ומרחם מלאכותי ואז מגדלים אותם על ידי המדינה, הרחק ממשפחותיהם. הם הפילו את המסכות שלהם, הוא אומר.
איירין, מ היו אמהותהוא שואל אותנו אם אהבנו את מתנת הפרידה ששר העבודה השאיר לנו, משהו שנראה כמו לעג לחברה זו שקוע במשבר. הפיתרון לאבטלה ועוני הוא שנשאיר ילודים בחדר הילדים ?. זה מזכיר לנו שהגבר הזה, שהשאיר לנו את ההצהרות הללו במתנה לנשים ביום האם, הצביע נגד הארכת חופשת הלידה ל -20 שבועות ועכשיו מגיע הסיפור שהוא הרבה יותר זול ו מזומן הקים מיליון מעונות יום חדשים.
אנה מ- גדל עם דודהוא מקווה שתיבת הדואר של השר מכווצת עם תלונות על התבטאויותיו האומללות, ושואל אותו בכנות, אם הוא באמת חושב שהפרדת ילוד מאמו לא יכולה להיות להמשך. דור של ילדים המופרדים מהאימהות שלהם, כשהם חסרי אונים ופגיעים, יקבלו דור של מבוגרים שניתן לטפל בהם. האם זה מה שהם רוצים?
פאולה והדברים שלה הוא מצטרף למזמזמה זו ואומר לשר שמה שצריך להשיג הוא שאף אישה לא חוששת לאבד את מקום עבודתה בגלל שהיא בהריון, אבל הפיוס אינו מגנה את הנשים כ"נקבות מגדלות "שרק עוצרות ילדים. מסרב לחבק אותם, להאכיל אותם, להקשיב למילים הראשונות שלהם וללמד אותם את העולם, להחליט, בחופשיות, אם הם יחזרו לעבודה אחרי חופשה מספקת או לטפל בהם באופן אישי.
ואני מסיים עם סוקמר, של אדמת אמא. מזל טוב לנו ביום האם. והוא שואל את השר שכאשר הוא מברך את אמו או את אשתו, הוא שואל אותם אם הם היו מרגישים שמחים להשאיר את ילדיהם בידי אחרים ברגע שנולדו לחזור לעבודתם בהקדם. האם אישה תרגיש מוכרת באושר, משוחררת ומשולבת בחברה שבכדי להבטיח את חייה המקצועיים לא תעלה אלא הפרדה בין גופה חסר האונים וחצי התינוק שלה לגופה החם?
נהנתי לקרוא את הבלוגים האהובים עלי ולעשות סקירה זו על ידי הבלוגים של האבות והאימהותכמו תמיד, אבל גם, עודדו אותי לראות שחלק מהחברה אינו מוכן לתת להפקה ולמאבק הגדול של שוויון מגדרי לחרוג מצרכיהם של הקטנטנים, שהם סוף סוף ו אחרי הכל, העתיד והעושר הגדול ביותר שיש למדינה.
