אני מודה מעט מאוד בפני גורואים להורות ומעל לכל הסגידה הלא קריטית לגביהם. בוא לא נדבר על אסטוויל, שאני שונאת אותה, או על מטפלות העל המגוונות הדוגלות באפשרות לילדים להתמודד עם הרגשות השליליים שלהן כדי להראות להם שאנחנו שולחים מבוגרים. אני מתכוון לאלה שאני הכי מזדהה עם הרעיונות שלי ועם הדרך שלי לגדל.
בזמנים אלה של חיפזון והכחשה, בהם ההורים נאבקים להעניק את החינוך הטוב ביותר האפשרי לילדיהם ואוהבים אותם, אך הם עובדים בשתי שעות רבות מדי בכדי שיוכלו להיות מספיק זמן לצידם, זמנים בהם הייתה ההתנהגותיות תקועים בראשים עד כדי כך שקשה להכיר בצרכים הראשוניים והרגשיים של ילדים, גורואים להורות הם הכרחיים במידה מסוימת.
ספרי הורות ממלאים את מדפי החנויות וההורים המעורבים יותר, זקוקים למדריך כשהם מגדלים לבדם ובלי "שבט" מגיעים אליהם כדי להבין טוב יותר את ילדיהם, לתת להם את מה שהם צריכים ולחנך אותם בכבוד. והנה, מחיאות כפיים ממני.
קראתי את קאסילדה רודריג'נז, רוזה יובה, קרלוס גונזלס, רבקה ווילד, אדל פאבר, אמיליו סנטוס, איזבל פרננדז דל קסטילו, אדולפו גומז פאפי, יולנדה גונזלס, לורה גוטמן, אליזבת פלאנטיי, Meredith Small וכל המורים להורות הקשורות. ולמדתי מהן המון, אבל לא כמו שלמדתי מנשים אחרות, ממשפחות אחרות ומילדים.
חלקם אני אוהבת יותר, אחרים פחות. לחלקם אף הייתה משמעות אישית בחינוך שלי בזכות חברות או קשר מקצועי. למדתי המון עם קריאות, שיחות, קורסים והתנסויות. אבל אף אחד מהם לא בשבילי א גורו להורות הם גם לא חושבים שהם נחשבים ככאלה.
בכך אני רוצה לעודד אותך להרחיב את קריאתך, להעמיק וללמוד עם המומחים, אך לא להתייחס לאף אחד העולה על הקריטריונים שלך ושל החוויה שלך כאבות ואמהות הפתוחים לתקשורת עם ילדים. למידה מהקריאות אך מעל הכל מהילדים ומשפחות ידידותיות אחרות.
אתה תמיד צריך לדעת לשמור על הרוח הביקורתית שלך ועל היכולת שלך להתמקד ברעיון שאין מורה גדול יותר בחיים משלך או למידה גדולה יותר מזו של חיים משותפים, אינטנסיביים ומסורים, לילדיך. אין נביאים, אין גורואים רביים. אבל הקריאה בהן עוזרת למצוא את דרכנו.
בתינוקות ועוד | הכותבים הכרחיים: קאסילדה רודריגנאז, 10 ספרי יסוד לגידול התקשרות, קרלוס גונזלס עונה על השאלה: "חיסונים כן או חיסונים לא"
