בסקירתנו מאת סיפורי ההורים שקוראינו עוזבים אותנו, היום אנו מביאים סיפור יפה נוסף שמדבר על החוויה של דניאל, אביו של סזר. דניאל מספר לנו את כל מה שהאבהות העניקה לו, חוויה מדהימה שכזו שהגשמה את חלומותיו ואת מה שמעולם לא דמיין, שהוא מודה לבנו שהעניק לו את חייו.
אנו מעודדים הורים שרוצים לחלוק איתנו את סיפורם כמו שעשה דניאל. אתה רק צריך לשלוח את הסיפור שלך (בין 5 ל -8 פסקאות) לסיפורים של [email protected] עם תמונה אחת או שתיים (ברוחב של 500 פיקסלים) בהן האב יוצא עם בנו או ילדיו.
והגיע. כמה סנטימטרים של בשר, קצת שיער, קמטים רבים וריאות טובות. כל מה שחלמתי הגיע בלי לדעת את זה, כל מה שהייתי צריך בלי לרצות אותו, הכל בשביל מה שהחיים ייתן, בלי לחשוב על זה קודם. והנה זה, חתיכת בשר שמביטה בי למעלה ולמטה. ועכשיו הוא צוחק, ואני נמס; ועכשיו הוא בוכה, ואני מתייסר. כמה פעמים שמעתי את זה מאחרים, וכמה דחיתי את הרעיונות הללו כעל נושא אקטואלי ופופולרי. כמה צחקתי על זה. לא, לא אני לא, לא אני. הם לא יקניטו אותי, אני אתן להם לבכות כל מה שהם רוצים אבל אברח משלי. לא, הם לעולם לא ישנו במיטה שלי. לא, זה לא ישנה את חיי. לא, לא שלי. אידיוט, אידיוט מסכן, בור. הנה הוא נמצא, הוא מחייך אלי שוב, ואני מחייך בחזרה, והוא צוחק עוד יותר. משהו פשוט יותר וזה מייצג כל כך הרבה אושר? אני לא מכיר אותו.
סיפור מבוקש, ושלי אינו שונה משל כולם. יום אחד אתה מגדל אותו, ומאידך, אתה נמצא במערבולת כמעט דנטסקה של אנשים שמייעצים לך, כלים שעד כה לא נודעו וטוענים שהם מעשיים מאוד, אבל שאתה לא רואה שום שימוש, מתנות רבות של צבעים רכים ותחרה, שחשבת שנעלמה במאה ה -19; וכך, פתאום, כל חייך משוחקים על קלף, כמה סנטימטרים של בשר שבהם כל הפחדים והתקוות שלך שוכנים. בשביל זה היה שווה את הקריירה שלך, את המסיבות שלך, את העבודה שלך. ממש לא רק בידור עד שאתה באמת נולד. שמו סזר. כי כן כי אני אוהבת היסטוריה קלאסית. אין לו יותר חשיבות. אמו היא כריסטינה. חומר הגלם הטוב ביותר שממנו יכול להיות הטוב ביותר. לפעמים מישהו תוהה מה הוא עשה כדי שמגיע לו כל כך הרבה מזל. לא מגיע לי, מעולם לא ביקשתי כלום ובכל זאת יש לי את הכל. הוא נולד רגוע, ואביו, שלא יודע על מטפלות או שירי ילדים, שר לספרינגסטין. אני לא זוכר איך נקראה המטרונית ההיא, אבל יש לי את הקול הרגוע והידע שלה. הלוואי שהיא ואנשים כמוה יוכלו להשתתף בכל האמהות. יש לו חמישה חודשים. אני לא יודע מה צופן העתיד; אם הוא יהיה סטודנט טוב או רע, אם ישיג הצלחה בעבודה או אם יצטרך לנסות את טעם הכישלון, אם יהיה לו מזל מאוהב או אם יהיה לו בריאות לחיות את חייו. אני לא יודע כלום אבל אני יודע שאביו לעולם לא יחסר אותו בזמן שאחד משני חי. כאשר הדברים לא נראים טוב, אני אזכור את הימים האלה והם יתנו לי כוח לכל דבר. הוא צוחק שוב. הוא מתפתל מצחוק תוך מתיימר לזרוק כדור סמרטוט. ואני מודה לך שנתת לי חיים.
