למרות ההתקדמות המדעית והרפואית, שכיחות לידות מוקדמות (לפני 37 שבועות) נותרה קבועה. זה מה שהביא לחיפוש במחקרים המעריכים את הטיפולים שמתבצעים כדי להימנע מהם.
אחת מהטיפולים הללו, שרבים מאיתנו מכירים מכיוון שמקובל לשמוע אמהות בהריון מסבירות שהמליצו עליה, היא זו של מנוחת המיטה.
זוהי התערבות שאיש אינו מפקפק בכך זה לא נתמך על ידי שום ראיות מדעיות. ישנם מעט מחקרים תקפים בהקשר זה והמקובלים ביותר (מקובלים מכיוון שהמדגם היה צריך להיות אקראי וזה לא היה) שמחקר נשים עם הריונות יחידים (תינוק) עם סיכון גבוה ללידה מוקדמת ספונטנית הביאו ל -7.9% ללידות מוקדמות באמהות שנחו במיטה ו 8.5% באמהות שלקחו פלסבו או לא ביצעו שום התערבות ספציפית.
ההבדל הזה הוא מינימלי ונקבע כי זה לא היה משמעותי. במילים אחרות, אם כל האוכלוסייה הייתה נחקרת, הנתונים היו כמעט זהים בשתי הקבוצות.
מנוחת מיטה אינה טיפול מפשע, יש לה כמה תופעות לוואי כמו סיכון מוגבר לפקקת ורידים או ניוון שרירים. זהו גם גורם מלחיץ הן עבור נשים הרות והן עבור משפחותיהם.
המסקנה המופקת היא זו אין שום ראיות להמליץ עליה או להמליץ עליה מנוחת מיטה בבית (או בבית החולים) לנשים עם הריון ייחודי להימנעות מלידה מוקדמת.
המאמר הוא משנת 2005. אינני יודע אם יש חדשות בעניין זה, אך מוזר שמשהו שהפנמנו כמו טיפול תקף ושימושי אין לו בסיס מדעי.
על אותה אחת סיפרה לי מיילדת פעם "ההריון שצריך להסתיים רע, זה ייגמר רע בכל מה שתעשה", האומר כי ככל שתנוחו הרבה ככל שתעשו, התוצאה תהיה זהה.
